היום בבית המשפט איבדתי שליטה.
צעקתי על השופטת בצעקות רמות, בדיון מוקלט, כך שהכל יופיע בפרוטוקול.
לא ימחקו הדברים הקשים שהטחתי בבית המשפט היום, ומסכן המתמלל שישב לתמלל את הפרוטוקול ולשמוע צעקות כה רמות שהדהימו אפילו אותי.
בחיי שהייתי מבינה את בית המשפט אם היה פוסק לי הוצאות אישיות.
לקחתי את זה בחשבון, תוך כדי שזעקתי את כאב הלקוח שלי, עבר לי בראש שזה יעלה לי ביוקר…אבל זה שווה את זה.
לכאורה תיק גירושין רגיל, בני זוג שנות ה 40 לחייהם, 4 ילדים. הם החליטו להיפרד, היחסים היו בהידרדרות כשהיא טענה שהוא בוגד בה, והוא טען שאין כבוד. היא פתחה בהליכים.
את דניאל הלקוח שלי ייצג עורך דין אחר בתחילת הדרך שעשה את כל הטעויות האפשריות.
הילדים בחרו צד והודיעו לאבא שלהם, דניאל, שהם לא מתכוונים לפגוש אותו כי הוא “רע לאמא” “כי הוא לא רוצה לתת לאמא כסף” וכי הוא “אשם בהכל”.
עורך הדין במקום לפעול להגשת בקשה דחופה לניכור הורי, בעניין הסתת הילדים, הורה לו להעניש את הילדים על דברי הבלע שלהם ולא לראות אותם כמה שבועות. כעבור כשלושה שבועות עו”ד הגיש בקשה בה טען לילדים מרדנים. אין ספק ההליך הלא נכון.
ביהמ”ש מינה מומחה (מומחה שאני כבר 15 שנה מסרבת למנות בתיקי ניכור הורי ומיד תראו למה). אבל כאמור זה היה לפני זמני בתיק.
תוך כמה ימים הבין האב כי העצה שקיבל הייתה עצה גרועה מאד, פיטר את עורך הדין ואני קיבלתי את הייצוג.
הבהרתי ללקוח כי זה לא הולך להיות קל, נעשו טעויות, אבל בסוף – הוא אבא, נורמטיבי, טוב מיטיב, שגידל את ילדיו וילדיו קשורים אליו והוא אליהם. מיד הגשתי בקשות מתאימות.
9 חודשים גורר ביהמ”ש את דניאל. לא קובע חלוקת זמני שהות.
9 חודשים שהאם מבצעת מחטפים, כולל מעבר עיר מגורים בלי להודיע לאב!
האם מעבירה בתי ספר בלי לשאול את האב.
האם קובעת טיפול אצל אורתודנט ושולחת לאב את החשבון משל היה כספומט.
ובית המשפט? אה, ביהמ”ש חייב אותו לשלם 80% מכל הוצאות הילדים ומזונות גבוהים כי הוא לא פוגש אותם.
11 דיווחים מסר המומחה, בהם הוא אומר שהילדים מעוניינים לפגוש את האב אז אין ניכור הורי, אבל הם מדברים ב”קול אחד, גרון אחד”. המומחה לא נפגש עם האם, לא חשב בכלל להכניס אותה לטיפול. רק לאחר בקשה מטעמינו פגש בה והודיע כי האם לא מוכנה להתערב בעניין, והיא לא תעודד אותם, זה בינו לבין הילדים. כך מסר לביהמ”ש המומחה את עמדתה.
מה עשה ביהמ”ש? כלום.
בשלושת הדיווחים האחרונים המליץ המומחה על התחלת לינה בבית האב.
הגענו לדיון ביום רביעי שעבר, בו ביקשתי כי ביהמ”ש יקבע הסדרים נרחבים.
ביהמ”ש החליט שקודם נחקור את המומחה. למה? לא ברור.
היום בשלוש היה דיון. המומחה שכח לבוא.
אז התקשרנו אליו וחיכינו לו שעה.
על אף אחת מהשאלות הקשות הוא לא ענה.
לדוגמא:
שאלה: כיצד מטפלים בניכור הורי בלי לפגוש את האם? בלי בדיקת אינטראקציה? אם הילדים מדברים בקול אחד אולי תשמע את האם אולי זה קולה?
תשובה: “אה טוב אז נטפל בה”.
שאלה: כתבת שהאם לא מוכנה להתערב ולעודד את הילדים לראות את אביהם האם לדעתך האם צריכה הדרכה הורית?
תשובה: “הכל בהדרגתיות ורוגע”.
בסוף חקירה לא ארוכה, כי ביהמ”ש לא באמת איפשר לי לצלוב את המומחה על הדוכן, קם דניאל, ביקש לדבר, הוא לא הצליח להוציא מילים, נחנק מדמעות, עמד שם בדממה, בכה, ואמר “שנה אני לא רואה את הילדים שלי, שנה היא מסיתה אותם, שנה, הכל נתתי להם…מה כבר עשיתי? למה?”
ואז קמה האם ואמרה: אני מסכימה למשמורת משותפת, אני רק מבקשת הדרכה הורית.
מיד קמתי ואמרתי מצוין.
ביהמ”ש העיר לי לא להפריע ופנה למומחה.
“מה דעתך?” נשאל המומחה.
דעתו הייתה קודם לילה אחד לינה ואז כמובן המשך טיפול במפגשים איתו . 650 ₪ לשעה! 9 חודשים.
זה היה השיא. קמתי וצעקתי על בית המשפט. צרחתי יהיה יותר מדויק.
“למה את עושה את זה? למה את ממשיכה להרחיק ממנו את הילדים, לא מסוכן, לא פגע בהם, האם מסכימה ובית המשפט ממשיך וממשיך עוד ועוד חוות דעת וטיפולים מיותרים על מה ולמה מה קורה פה. מה האג’נדה. אפילו האם מסכימה אז ביהמ”ש מנציח ניכור הורי לא ברור לי, מה קורה לבית משפט שלא מסוגל לקבל החלטה. בכל אולם אחר בתל אביב ובטח אצל שופט המוקד זה לא היה קורה” שאגתי עליה.
בית המשפט ההמום שתק.
אולי כי היא פשוט יודעת שאני צודקת והיא פישלה.
נתק של כמעט שנה בעטיה של שופטת שלא מסוגלת לקבל החלטה בסיסית.
שופטת שלא מגנה את האם על התנהגותה המסיטה והחד צדדית.
הלב נשבר לי.
היא תיתן החלטה.
אם בטעות היא תחליט לא נכון, נעלה לערעור. הבטחתי ללקוח שלי.
היום, התביישתי במערכת.
חשבתי שהתקדמנו בעניין שוויון בין הורים ובטיפול בניכור הורי, מסתבר שעדיין באולמות מסוימים ובטח אצל “מומחים” מסוימים עדין אפלה גדולה שוררת.
