זה סוג של ריקוד בין האינטרסים של כל היושבים בחדר.
כולם צריכים להרגיש שקיבלו את מה שהם רצו, השיגו הישגים,
לא התפשרו על הקוים האדומים ועדין התפשרו מספיק כדי שיהיה הסכם.
מישהו פעם אמר לי שהסכם טוב זה שני צדדים לא מרוצים.
הם מתפשרים עכשיו אבל יהיו מרוצים אחר כך כשהסכסוך יגמר.
יהיה להם שקט והילדים שלהם יסבלו כמה שפחות.
אני מאד מורגלת במשא ומתן למעשה חלק ניכר מהיום אני מנהלת מו”מ,
גם באולם בית המשפט וגם מחוצה לו.
אני גאה לאמר שכ-90% מהתיקים במשרדי מסתיימים בהסכם.
יש כללים לניהול משא ומתן.
אם את יודעת אותם הסיכוי להסכם גובר.
השבוע בכל זאת הופתעתי.
כמו שאני עושה תמיד, הזמנתי במכתב למשרדי את הצד השני לתיק.
הגבר שקיבל את המכתב הסכים לבוא. שאלנו אם יגיע מיוצג ע”י עורך דין והוא אמר שלא.
זה בסדר, כי אנחנו מנהלים משא ומתן לא מחייב, בכל רגע נתון הוא יכול לפנות ליעוץ ובוודאות יתייעץ לפני שיחתום על כל הסכם, כי לא אסכים אחרת.
ישבנו אני והלקוחה שלי והוא נכנס לפגישת המו”מ בליווי אשה, ראיתי את הלסת של הלקוחה שלי נשמטת.
מי זאת? שאלתי אותה,
“גרושתו” היא ענתה.
הוא הביא את גרושתו שתסייע לו.
אז ככה ישבנו האשה, הגרושה והגבר.
ומה שהלך שם….בואו נגיד שזה לא רעיון טוב,.
כל הסודות הכמוסים שלחשש לאוזנה של זו על זו צפו ועלו.
בליבי קצת ריחמתי עליו, על התמימות הזו שבא הוא הפגיש את שתי הלביאות האלה.
בסופו של דבר נדמה שהאימהות הללו, כל אחת לילדיה, רוצות הסכם כי הן רוצות שיהיה שקט לילדים… ואולי דווקא בזכותן יחתם הסכם בסוף.
