השבוע התחיל בבדיקות גניקולוגיות הורמונליות בהם אני מנסה לשכנע את הרופאים שכל מה שקורה לי בחיים זה כנראה כי אני במנופאוזה! נשמע הזוי? לא ממש כשאמא שלך איבדה את המחזור בגיל 42 סבלה מתסמינים קשים מאד של גיל המעבר ואת נושקת לגיל 48.
בכל שיחת טלפון כשאמא שלי שואלת מה שלומך? ואת עונה כואב לי הראש. “זה מנופאוזה”, נתפסו לי השרירים “זה מנופאוזה” , לא ישנתי בלילה “זה מנופאוזה”. “את ממש כמוני”.
אז התחלתי במסע לחיפוש ההורמונים. מומחה שנותן קרם קסמים ואחריו גניקולוג. רק בשביל שהרופא שלי שמכיר אותי 20 שנה יתקשר אלי ויגיד לי שאני מפגרת כי בדיקות הדם שלי חזרו ולפי זה אני בערך בת 40 הורמונלית. ושאכניס לעצמי לראש שאני לא אמא שלי!
את לא אמא שלך. אני אומרת לעצמי. וזה נתן לי אנרגיות חדשות להכיר בזה שאת הגנטיקה הזו לפחות ניצחתי. “אמא אל תגידי לי את זה יותר” אמרתי לה. והיא הסכימה. בסוף לא חשוב בת כמה את, ההשפעה של מה שאמא שלך אומרת לך היא עוצמתית והדרך להשתחרר מזה היא לא להאמין למילים האלה. זה נשמע קל וזה לא.
שני הסכמים נחתמו השבוע, שני דיונים לאישור הסכם, שניהם כנגד כל הסיכויים. הראשון בין בני זוג שהיו במלחמת עולם שלישית, כולל שהוא עזב את הבית. היא מיוצגת ע”י עו”ד רות דיין וולפנר והוא על ידי. הגשנו תביעות הדדיות . היא טענה שהוא בוגד בה הוא הודיע שהפסיק לאהוב אותה. עורכות הדין התעקשו על הסכם. התעקשו שאפשר גם אחרת. שלחנו אותם לטיפול זוגי כזה שאמור להרגיע ביניהם את השיח ולהניב הסכם. הנחנו שיחזרו עם הסכם גירושין. נתנו להם זמן, גיבינו אותם מרחוק. כל אחת תמכה בלקוח שלה והציעה לבחון עד הסוף את הדברים. השבוע היה דיון אישור הסכם. אבל ההסכם לא היה הסכם גירושין אלה הסכם שלום בית לחילופין גירושין הם חזרו זה לזו. חזקים מאי פעם. האמת הופתעתי.
אפשר לעשות הסכם גם עם האיש שבגד בך:
אישור הסכם שני עם לקוחה משפטנית ורואת חשבון שגילתה שבעלה מנהל רומן כבר 3 שנים לפחות. בשלב הזה הן בדרך כלל לא מוכנות לכלום ורוצות רק נקמה. אני הצעתי לה להתאבל ולעבד את הטראומה מאוחר יותר וקודם כל לנצל את המומנטום להסכם. שישחרר אותה מהנוכחות שלו בחייה. במיוחד עכשיו שהוא מבין כמה פגע בה ובמשפחה ומוכן לתת לה את כל מה שמגיע לה ויותר. היא כבשה את הכאב האדיר. זה לא היה קל. היא הסכימה ובכתה, ניהלה מו”מ ובכתה, חתמה ובכתה. השבוע אישרנו הסכם גירושין. הדמעות לא יבשו עדין, אבל היא כבר במקום אחר שמחה שהיא משוחררת מחיי שקר. ויודעת שנחסכו לה שנים יקרות של הליכים משפטיים והוצאות מיותרות. בעיקר כי נקמה היא בסוף חרב פיפיות. הסברתי לה את תפגעי מההליכים ממש כמוהו. היא הבינה. ואישרה את ההסכם.
קינחנו בדיון מזונות בשעה שלוש בצהריים ביום חמישי כשכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שאני מקווה שזה יגמר בזמן כי יש לי 24 איש על הראש למחרת בליל הסדר.
למזלי הבעל השתולל, התלהם קילל ויצא מהאולם בזעם. כל זאת כי השופט הסביר לו שאין מה לעשות הוא חייב לשלם לילדיו מזונות. ולשאת בהוצאותיהם החריגות. זה גם קיצר את הדיון וגם גרם לשופט להבין עם מה מתמודדת הלקוחה שלי. נפסקו מזונות ונקבע מועד דיון להוכחות ואני יצאתי משם ישר לסבב קניות אימתני בסופר.
אתמול היה פה ליל סדר, כמו בכל בית ישראל, גם פה היו אנשים ששמחו לראות אחד את השני וכאלה שפחות. אבל לערב אחד כולם כבשו את תחושותיהם הגביהו כוס וברכו שנצא מעבדות לחירות.
ואני חשבתי על זה שלכל אחד יש חירות אחרת ומצריים אחרת לצאת ממנה.
