מה שחשוב השבוע הזה, זה לא איך התחיל אלה דווקא איך הסתיים. בכנס בינלאומי להתפחות אישית, מכל המקומות בעולם דווקא בירדן.
רק להגיע לכנס דרש ממני להלחם בכל החרדות שלי ממדינות עוינות, להתגבר על אמונות מגבילות, להתמודד עם הקושי של להגיע למדינה ערבית זרה בחושך, לנסוע לאתר מרוחק שעה נסיעה והשיא, לתרגל אובדן שליטה.
כשנחתנו גילינו שאין אינטרנט ואין קליטה סלולרית כך נסענו לנו בחושך עד המלון מתפללים שנגיע ושלא נחטפנו כמו בעוד פרק של פאודה.
המזל כמובן היה שנסענו עם חברים טובים, חברתי ואחותי הלא ביולוגית Ruth Dayan Wolfnerרות דיין וולפנר שסיפרה סיפורים בדרך שיפיגו את הפחד ויעבירו את הזמן ואת המחשבות הקטסטרופליות.
והשותפים לחיים שלנו. הגברים האמיצים שפשוט לא מפחדים מכלום, לא התרגשו ובאופן עקרוני די צחקו עלינו.
התובנה מהנסיעה הזאת היא שאני לא צריכה להמשיך לחשוב על עצמי כעל פחדנית. כי מי שבאמת פחדן פשוט לא יוצא למסע.
אני דווקא אמיצה כי הנה התגברתי על הפחד. למעשה זו הדרך שצריך להסתכל על הדברים. מה אפשר להגיד עליהם באופן חיובי ואף פעם לא את השלילי, התיוג שלנו את הארוע צובע אותו ואת החיים שלנו בצבע החיובי או השלילי. תמיד אפשר להגיד מה כן ולא לחפש מה לא.
איך שאנחנו מסבירים לעצמינו את החיים, ככה נראה אותם. והדרך שבה אנחנו מסתכלים עליהם הופכת אותנו לשמחים או עצובים. מאושרים או מתוסכלים.
הנה דוגמא לנקודת מבט שונה על אותה סיטואציה בדיוק.
ביום שלישי הייתי כל היום בדיון הוכחות בירושלים. השופט לא הפסיק להסביר ללקוח שלי כמה התיק מורכב, כמה נטל ההוכחה על כתפיו כבד, כמה הוא בכלל לא בטוח שגם אם ינצח במאה אחוז בתביעתו זה יאפשר לו לקבל את מה שהוא ביקש. ואז הוסיף שהוא כמובן לא יודע מה יפסוק והטענות שלנו דווקא סבירות לחלוטין. אבל הוא לא רואה ניצחון באופק.
הסיפור הוא סיפור לכאורה פשוט. בני הזוג הגיעו לבית המשפט המחוזי לאחר ערעור שהגישה האשה כנגד הלקוח שלי, (זה היה בשנת 2016) היא ערערה על כך שביהמ״ש לעניני משפחה קבע שהבעל, הלקוח שלי, זכאי למחצית הדירה ומחצית כספים צבורים שהיו בחשבון המשותף. היא טענה שאלה כספי ירושה אך לא הצליחה להוכיח את טענתה.
ביהמ״ש המחוזי הציע לצדדים הסכם. האשה תקנה את הדירה מהבעל בסך של 800,000 ש״ח ובכך יסיימו את כל ההליכים.
הבעל הסכים.
חלף חודש היא לא שילמה, חודשיים ושנה היא לא שילמה. פנה הבעל לבית המשפט המחוזי והודיע לו כי היא לא משלמת והוא לא מעונין לפנות להוצל״פ כי זה אומר להוציא בפועל 6 ילדים מהבית וכי הוא מבקש ביטול הסכם. בית המשפט המחוזי בהחלטה תקדימית עליה חתומים 3 שופטים כתב, ״הבקשה נידחת. אך ברור שאם היא לא שילמה והוא לא גבה בהוצל״פ כל הזכויות בבית נשארות לו על כל המשתמע מכך״. ואכן הבית רשום על שמו עד היום.
הוא חיכה שילדיו יגדלו, שבח הנכס ממילא עולה. אך בינתיים שילם מזונות באופן חלקי בלבד. דברים רבים התרחשו בחייו הוא כמעט פשט רגל והעדיף לא לפרק את השיתוף בנכס אלה לא לשלם מזונות בחלק מהזמן.
חלפו שנים היא לא שילמה לו על הנכס ולפתע פתחה תיק הוצל״פ בגין מזונות שלא שולמו.
הוא כמובן לא מתנער מהתשלום אבל סבר זה הזמן לבקש את חלקו בדירה. כך יוכל לשלם את חובו בהוצאה לפועל מזונות. וכן ילדיו בגרו. חלקם במשמורתו המלאה ולכן הגשנו על בסיס החלטת המחוזי בקשה לפירוק השיתוף.
ביהמ״ש לעניני משפחה מתלבט שעות בכל דיון כיצד להתמודד עם הסוגיה. מחד אדם הפר חוזה באי תשלום תמורה ומאידך היא טוענת כי ״קיזזה״ מהמזונות שלא שילם. ומן הצד השני גבר עם חוב מזונות קטינים משמעותי בהוצאה לפועל.
זה נבלה וזה טריפה יגיד ביהמ״ש. היא לא שילמה והוא לא שילם מזונות.
חקרנו את העדים ואת הצדדים ובאמת אין לי מושג מה יחליט ביהמ״ש בסוף אבל דבר אחד בטוח כל אחד שומע מוזיקה אחרת.
אני שמעתי שהשופט אומר כמה נמוך הסיכוי שלנו. והלקוח שמע את זה שדוקא הגרסא שלנו סבירה ויש סיכוי שהוא יקבל אותה.
בסוף זה איך אתה מחליט לנגן לעצמך את המוזיקה שהחיים מלחינים לך. הוא בטוח שננצח מאמין בצידקתו בדרכו בבחירות שלו. שהוא צודק.
ואני אני לא אקרא לעצמי יותר פחדנית
מי שכובש את הפחדים שלו הוא לא פחדן להפך הוא יותר אמיץ ממי שלא מפחד
מי שיוצא למסע בלי לדעת את התוצאה שלו באמונה גדולה כי זה הדבר הנכון, חייב לצאת אליו עם אורך רוח ועם משקפיים ורודות כאלה שרואות את הדברים הטובים בדרך גם כשהיא קשה ארוכה ומלאת מהמורות.
שאר התובנות מהכנס המדהים הזה אביא בפניכם בהמשך.
שבת שלום
