עפתי על עצמי השבוע!
ד”ר איבן ג’וזף מאמן על לכדורגל. פתח את הרצאת הטד שלו בשנת 2013 כשאמר שמה שהוא מחפש בשחקן כדורגל הוא בטחון עצמי, זו המיומנות שהוא מחפש, היכולת להאמין בעצמך.
לא רמת הבעיטה שלך, לא ראיית המגרש, אלא התחושה שאתה יכול להצליח בכל משימה לא חשוב מה הסיכויים, מה המכשולים ומה אומרים אחרים. זוהי בעצם ההגדרה של בטחון עצמי.
אני השבוע הרגשתי בלתי מנוצחת. והייתי בלתי מנוצחת. בתחילת השבוע קיבלתי פסק דין מבית השפט המחוזי, ערעור שהגשתי כנגד שופטת שהחליטה שזה בסדר שהלקוח שלי לא יראה את הבת שלו עד מתן תסקיר, עניין שלוקח חצי שנה מינימום. לא רק שבית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה הוא גם פסק לצד השני 10,000 ₪ הוצאות משפט.
בהמשך השבוע קיבלתי פסק דין בתיק ארוך ומאד מורכב, ניהלנו שם משפט קרוב לשנתיים, ופסק הדין היה ניצחון מוחץ בכל הסעיפים וביהמ”ש פסק 100,000 ₪ הוצאות לצד השני. על אף שהתיק מאד חשוב ומעניין, רמת החיסיון פה גבוהה במיוחד מאחר ומדובר בתיק של אנשי ציבור, לכן לא אוכל להוסיף מילה בעניין. אבל זו גם לא מטרת הפוסט.
עפתי על עצמי
חוויתי אושר אמיתי, כזה שמגיע מסיפוק, ממתן משמעות, מקבלת מחמאות אין קץ.
ולקינוח, לקוחה אחרת שהגענו בתיק שלה להסכם, פינקה אותי ואת עו”ד הילה שראל ממשרדי- בבושם נחשק של לואי ויטון. מה שגרם לי עוד יותר … לעוף על עצמי.
כמו שאתם יודעים, החיים בנויים מתקופות. משבועות טובים וטובים פחות. מימים של אושר וימים קשים. וביקשתי לעצמי בכל רגע נתון, כדי שאצליח לשכפל את התחושה גם בימים קשים, להיות במיינדפולנס. לשים לב לרגע. לאיך אני מרגישה, מה זה עושה לי בגוף, בלב ,בנשימה.
“לחסוך” ולשים בצד לימים האחרים בהם אני שונאת את עצמי.
ככל שהשבוע התפתח היו לי עוד ועוד הצלחות, ותהיתי אם זה ממש בגלל האנרגיה הזו שלי שמרגישה טוב עם עצמה. שמושכת את היקום לתת לי את מה שאני רוצה בכל דבר. וחשבתי על זה שזה תמיד קשור בסוף רק לדבר אחד. בטחון עצמי.
כשהגעתי הביתה גיליתי שהבן שלי מדוכדך. לא מרוצה מעצמו ובעיקר אכול ספקות על מה ומי הוא. “זה גיל מגעיל” אמרתי לו, 15, הגיל הזה שחברים שלך יורדים עליך על כל דבר, השיח הוא שיח “מוריד”, מקטין, שנועד להעצים לכאורה את מי שמשפיל אותך. לא שזה עוזר לך אבל אתה מחזיר באותו מטבע ומוצא את עצמך עדיין מרגיש רע ממש כמו קודם.
וזה פוגע לך בביטחון העצמי. מכאן זה גלגל. אתה כבר ממשיך לעשות את זה לעצמך: “כנראה צדקו אני בטח לא מספיק טוב… לא נראה כמו שאני חושב או רוצה, לא באמת יכול, לא באמת ראוי” וכו’.
הנה נדפק לך הבטחון העצמי. ומכאן הדרך אל הכשלון הופכת קלה יותר. כי מה יש לי לנסות בכלל אם ממילא אני לא אצליח, הרי כולם אומרים את זה.
כל מה שרציתי היה לבקבק את התחושה הזו של “אני עפה על עצמי”, ולהשפריץ עליו.
ממש כמו הבושם הזה של לואי ויטון. להעביר לו את הבטחון שיש לי בו, בנראות שלו ובעתיד שלו.
אבל זה לא עוזר ובטח שלא בגיל 15. את רק נשמעת כמו אמא לא אובייקטיבית “ברור שתגידי עליי דברים טובים את אמא שלי” הוא ינהם עליי.
לא נולדים עם בטחון עצמי. בעצם זה ממש לא נכון, נולדים עם כל הבטחון העצמי הדרוש. תינוק בטוח בעצמו שיצליח ללכת בסוף ולכן הוא יקום וייפול כמה פעמים שצריך. מה שקורה בדרך הורס את הבטחון איתו נולדנו. אנחנו משווים לאחרים, מסתכלים על מה יש לי לעומת האחר, שופטים את עצמינו בחומרה, מבקרים את עצמינו בלי סוף.
אז איך בכל זאת כן אפשר לפתח ביטחון עצמי? והאם בכלל אפשר?
החדשות הטובות שבהחלט. בטחון עצמי הוא כאמור מיומנות, מומחיות, כישור חיים שאפשר בהחלט, להתאמן, לפתח ולעבוד עליו. בטחון עצמי הוא הסקס אפיל בכל זוגיות, הוא ההבדל בין מי שלא מצליחה להשיג חבר למרות שהיא הכי יפה ומוצלחת, לזאת שיש לה חבר תמיד ולא חשוב בכלל איך היא נראית. בטחון עצמי הוא הדבר שייקח אותכם קדימה אל כל מטרה. יכניס אותכם בכל שער ויאפשר לכם להגשים כל חלום. בלעדיו אין.
אז איך תבנו בטחון עצמי? הנה 3 דברים שאם תעשו אותם יהיה לכם בטחון עצמי:
1.חזרתיות. אין כפתור זהב שתלחצו עליו ותתעוררו בטוחים בעצמיכם. אם תעשו משהו בפעם הראשונה, אתם תפחדו תחששו ולא תהיו בטוחים בעצמיכם. אבל אם תעשו אותו 1000 פעמים, אתם תהפכו להיות הכי טובים בו. אימון וחזרתיות תוך נחישות והתמדה הם יצרני בטחון עצמי מושלם.
בדיון הראשון שלי כמעט הקאתי בכניסה לבית משפט, בשני ביליתי קצת בשירותים, לפני השלישי, היה לי התקף חרדה קל. בדיון ה- 4000 אני נכנסת כמו מלכת האולם, בטוחה בעצמי, כלום לא יפתיע אותי. יש לי ניסיון וידע ואני יכולה להתמודד עם הכל, כי עשיתי את זה אלפי פעמים. ככה זה בכל דבר בחיים.
אי אפשר להיות בטוח בעצמך במקום חדש, אתה רוצה להיות במקום שכבר היית בו, אחרי שכבר ניסית ואז אתה יכול להיות בטוח בעצמך.
הבעיה: בדרך נכשלים. כי עוד אין ניסיון. ואז? מי נשאר להילחם?! זה לא נוח ולא נעים וצריך להילחם בזה. ג’י קיי רולינג נדחתה על ידי הוצאות ספרים 12 פעמים כשהציעה את הארי פוטר. 12 פעמים אמרו לה לא. הייתם ממשיכים אחרי 10 פעמים שאמרו לכם לא?
זו הדרך לבנות בטחון עצמי. לא לקבל לא, להאמין ולא חשוב המכשולים, או מה יגידו או מה הנסיבות, אמונה מוחלטת ועיוורת בדרך.
2.שיח עצמי: אי אפשר להמשיך ולנסות אם אתה אומר לעצמך “אני גרוע, זה לא מספיק טוב, זה רק בגלל ש… אני יפה, אני הבת של, יש לי כסף, אין לי כסף…” הכל תירוצים.
יש מספיק אנשים שיגידו עלינו שאנחנו לא מספיק טובים, למה אנחנו צריכים לומר לעצמינו?
אלוהים יודע כמה דברים נוראיים אמרו עליי וכתבו עליי. אז אמרו!
בינינו, מי עוד יגיד לכם שאתם הכי טובים? שאתם מעולים? שאתם האדונים לגורל שלכם, הקפטן של הספינה שלכם? באמת אתם מצפים שמשהו יגיד לכם? לא! רק ההורים שלכם ולהם אתם לא מאמינים. תגידו את זה לעצמכם! יש הבדל בין אגו, חטא ההיבריס וגאווה לבין מה שאנחנו אומרים לעצמינו בשקט בזמן שאנחנו מצחצחים שיניים או שוטפים פנים, מול המראה.
תגידו לעצמיכם, “אני הכי טוב”, “אני הכי יפה”, “אני אצליח”. לא ההפך.
אנחנו עושים טעויות והאנשים סביבנו ישמחו להדגיש את זה עבורנו, בעיקר ישמחו לדווח על הכישלונות שלנו, אז כל מה שיש לנו זה אותנו. אנחנו אחראים לביטחון העצמי של עצמנו!
לאנס ארמסטורנג, רוכב האופניים הנודע, היה אומר לעצמו ברגע של ספק עצמי, או לפני תחרות, “תחיה חזק” ואז המנטרה הזו הפכה לסימן ההיכר שלו.
והדבר האחרון ואולי הכי חשוב:
3.אנשים עם בטחון עצמי מפרשים פידבק באופן שבו הם בוחרים!
אמרו לי לא. כנראה לא הבינו מה אני באמת מציעה. הצעתי למישהו להיפגש והוא סרב. בטח משהו לא טוב קרה לו וזה לא קשור אלי.
אף אחד לא יאמין בך אלא אם כן אתה תאמין. ואל תיתן לאף אחד לערער את האמונה הזו.
ככה בונים בטחון עצמי. ואם אתה בטוח בעצמך בסוף כולם יאמינו.
מוקדש לשלושת ילדיי
