בעל מתעלל ושופט מיזוגן. זה היה השבוע שלי:
השבוע הכי קשה הוא תמיד השבוע הראשון אחרי החופש. כמו אחרי שינה עמוקה לוקח רגע להסיר את הקרומים מהעיניים ולחזור לקצב המטורף של החיים, ההפוך בתכלית מארוחות כבדות של חג וימים בהם זזנו בעצלתיים מאירוח לאירוח.
יש כאלה שזה ממש קשה להם… לי זה לא! אני רק חיכיתי לחזור ולרוץ את המרתון שלי.
וכך היה, כבר ב- 8:15 בבוקר של יום ראשון, התייצבתי בבית משפט בתל אביב לייצג לקוחה מדהימה. היא ממש לא רצתה להיות שם. ואם זה היה תלוי בה היא לא הייתה מנהלת הליך. אבל האב התעקש. חלוקת הזמנים בינו לבין בנו הקטן לטענתו לא מספיקה לו (למרות שזה הסכם שחתם עליו) והוא מבקש משמורת משותפת חציונית שוויונית על הדקה. “תני לו”, אמרתי לה. “מה אכפת לך? זה לטובת הילד וייתן לך מלא זמן פנוי לעבוד ולעשות את הדברים שאת אוהבת”. “לא אכפת לי איימי”, התעקשה, “ממש לא, רק שהוא לא יכול לעמוד בזה. במה שיש היום הוא לא מצליח לעמוד”, והראתה לי שרשור ארוך ארוך של הודעות בהן הוא מבטל מפגשים /דוחה/מאחר. הזמנתי אותו למשרדי והצעתי לו שירד מזה, הוא הסכים אבל רק בעבור ויתור מוחלט על מזונות. ואז יצא המרצע מהשק!
ולכן נפגשנו בבית משפט ב- 8:15 בבוקר והסברתי לשופטת שמי שממש רוצה הרחבה פשוט מרחיב כשנותנים לו. היא נתנה לו והוא לא מסוגל. יחד עם תביעה להפחתת מזונות שהגיש טרם זמנה השופטת הבינה לבד את מה שכבר לא היה ממש צריך להסביר.
“המזונות נשארים. נרחיב לך בלילה אחד בלבד ונבדוק אם אתה עומד בזה בעוד 6 חודשים. פיקוח אישי של בית משפט. מציעה לך לא לבטל ולא לאחר”, הורתה לו השופטת.
תזכרו תמיד שהכוונה בבסיס המעשה היא מה שחשוב. והיא תמיד יוצאת לאור גם כשהצדק גורר רגליים אחריה. הלב חייב להיות במקום הנכון. בכל מה שאתם עושים.
ואני? קיבלתי מכתב תודה וסחלב מושלם. מלקוחה שיודעת להעריך.
למחרת שוב 8:30 בבוקר בתל אביב אצל שופט מיזוגן ששונא את הלקוחה שלי. מזלי שבבית המשפט המחוזי יושבות נשים חכמות שיודעות לקרוא היטב בין השורת, וכשהגענו אליו שוב השבוע אחרי דיון בערעור על פסק דין שנתן באחד התיקים הוא כבר התנהג אחרת.
מסקנה: לא לפחד לערער. אני כל הזמן נשאלת על ידי לקוחות, “אבל אם נערער כשנחזור אל השופט הוא לא ישנא אותי?” זו לא המחשבה הנכונה. אם פגעו בך? נתנו החלטה לא צודקת? טעו? אז זו סיבה לערעור. ההשלכות לא רלוונטיות והן תלויות אישיות של שופט. אלה החיים שלך לא משחק ילדים.
וכך גם תחנכו את ילדיכם, לעמוד על שלכם כשאתם מאמינים במשהו, עד הסוף. לא לוותר כי משהו אחר מאיים עליכם באמצעות תגובה זו או אחרת. כשניגשים ככה לכל סיטואציה, לא חשוב מה התוצאה, היא עדיפה על פאסיביות. אדם צריך לפחות לנסות, הבונוס יהיה שהוא יצליח.
אתמול סיימנו את השבוע באירוע דרמטי. ניהלתי במשרד פגישת מו”מ בין לקוחה שאני מייצגת לבעלה, שהחליט להגיע ללא ייצוג. הצעתי לו עשרות פתרונות להסכם, אך הוא קם והתחיל להשפיל את הלקוחה שלי. הצביע עליי ואמר לה “את רואה למה בחרתי אותך ולא אישה יפה, נשים יפות הן רעות”. והוא המשיך, “מי ייקח אותך? חכי חכי, שלושת הילדים שלך ידעו בדיוק מה עשית. זו רק ההתחלה”. קמתי, שאגתי עליו שיעוף ממשרדי, פתחתי את הדלת ואמרתי לו שעוד מילה אני מזמינה לו משטרה על איומים. כשיצא מהדלת אמרתי לו שכף רגלו לא תדרוך לעולם במשרדי, ונתראה בבית המשפט.
הלקוחה שלי רעדה, כל הגוף שלה לא הצליח להירגע, “ככה הוא השפיל אותי כל החיים, הלוואי והייתי חזקה כמוך”. “את חזקה מאד” אמרתי לה, “את פשוט עוד לא יודעת את זה”. כל מה שהוא עשה רק יעזור לך לגלות את הכוחות שלך. והנה תודה לאל את נפרדת ממנו. לעולם לא יתעמר בך עוד. בטח לא במשמרת שלי. היא נרגעה הודתה לי ועזבה.
שעתיים לאחר מכן ירדתי מהמשרד לכיוון החניה וראיתי אותה יושבת בבית קפה מתחת למשרד.
הייתי המומה. “את עוד פה?” שאלתי אותה. “עוד לא נרגעתי, אני עוד מעט אלך”.
חיבקתי אותה והבטחתי לה שיהיה בסדר.
חשבתי לעצמי כמה קטן ולא נחשב הגבר הזה שמפחיד אותה כל כך. כמה הוא כלום בכל מקום אחר, כמה עוצמה ניתנת להם לגברים האלימים, המתעללים האלה, באמצעות אלימות מילולית והשפלות. כמה רק על ידה הוא יכול להיות “מלך כוחני”. והנה עכשיו כשהיא כבר לו תהיה לו, לא יהיה לו עוד כוח עליה ואולי על אף אחד.
מקווה שלא יפיל ברשת שלו משהי אחרת.
יצאתי לסופ”ש.
