לכולנו יש נקודות תורפה אצלי זה הבטן.
היום ידוע שהמעיים הם המוח השני, היה זה ד”ר מיכאל גרשון, מאוניברסיטת קולומביה, שכינה את המעיים “מוח שני”. מאחר ולמעי יש מוח ומחשבה משל עצמם, ממש כך.
למעשה המעיים הם האיבר היחיד בגוף חוץ מהמוח שמחובר למערכת עצבים משל עצמו עצמאית.
המערכת הזו נקראת “מערכת העצבים המֵעית” (- Enteric Nervous System ENS), בניגוד ל”מערכת העצבים המרכזית” (Central Nervous System – CNS) שמחוברת למוח.
המחקר המתקדם בעולם עוסק במיקרוביום, בעצם אוכלוסיית החיידקים, המיקרובים הווירוסים והפטריות שנמצאים אצלינו בבטן, ושוקלים כמעט קילו וחצי. מסתבר שאוכלוסיית החיידקים אצלינו בבטן משפיע על איכות החיים שלננו באופן ישיר ועל הבריאות שלנו.
נתון מדהים נוסף שמספר הנוירונים במעי הקטן זהה למספרם בחוט השדרה. 95% מהסרוטונין בגוף, אותו חומר שאחראי על מצב הרוח שלנו, שכדי להפיק אותו אם סובלים מחוסר יש ליטול ציפרלקס, פרוזק ונוגדי דיכאון אחרים, נוצר בתאי העצב של המעיים, וכל סוג של נוירוטרנסמיטרים שנמצא במוח, נמצא גם במעיים.
אצלי כבר מזמן הפכה הבטן להיות המוח הראשון, היא יודעת לפני שהראש שלי יודע איך אני מרגישה. סיסמוגרף עדין, שיודע ודואג שגם אני אדע במיידי, שמשהו לא בסדר אצלי או פשוט לא מאוזן וגם מתריעה בפני כשמשהו רע עומד לקרות.
כשמירי רגב אמרה ממה אין לה כאבי בטן, אני דווקא חשבתי על כל כאבי הבטן בטן מכאלה דברים.
לקח לי זמן להבין שהבטן שלי היא סיסמוגרף, ותקופה ארוכה כשכאבה לי הבטן חיפשתי אלף פתרונות כדי להבין מה לא בסדר אצלי. מאחר ואני אדם פתוח לא הסתרתי שכואבת לי המון פעמים הבטן. עד שחברה זרקה לי “לא הבנתי עוד פעם יש לך וירוס בטן”? זה לא וירוס. זה האינטואיציה, הדאגה, הפחד וההתרגשות…
אנשים בעלי רגישות גבוהה לעולם סובלים יותר מכאבי בטן. מי שלא מבין על מה אני מדברת שינסה להיזכר איך פעם כאב לו הראש מרוב סטרס אחרי ארוע מלחיץ, או חווה פרפרים בבטן מפחד או מהתרגשות, או רץ לשירותים לפני בחינה חשובה. הבטן שלנו , המעי, המוח השני מחובר לרגשות שלנו ישירות. ומי שחיי בעוצמה לטוב ולרע מרגיש בעוצמה גם את כאבי הבטן שהחיים מביאים איתם.
פעם קראו לזה תסמונת המעי הרגיז. ושמעתי שמועה לא מבוססת שתנועה של אנשים הלוקים בתסמונת טענו כנגד המילה רגיז שמרמז על היותם אנשים רגזניים ומכאן הוחלף שמה של התסמונת למעי הרגיש.
רוב הרופאים מתייחסים בזלזול לאנשים הסובלים מהפרעות שלא רואים בעיניים. הם לא רואים דבר באמצעות המכשירים שהם משתמשים בהם – אנדוסקופים, צילומי רנטגן וסריקות. אין גידול, אין כיב קיבה, אין חסימה. שום דבר “ממשי”. לכן מי שסובלים מכאבים כאלה, אלה הם סתם אנשים עצבניים עם תסמינים רגשיים. באמת?
אז חקרתי את הענין, ונחשו מה,
מיליונים של אנשים סובלים מכאבי בטן, האם מיליוני אנשים אלה “משוגעים”? סובלים מתסמינים רגשיים? הם רגישים יותר מאחרים לגוף שלהם? קשובים יותר למעיים שלהם? האם באמת החרדה או או דיכאון מובילים לזה? האם הכל פסיכוסומאטי? למה יש למיליוני אנשים בעיות במערכת העיכול?
והנה עוד נתון חשוב. תסמונת המעי הרגיש מופיעה אצל נשים פי 3 מאשר אצל גברים. אולי כי נשים רגישות יותר? אולי כי הן לוקחות ללב יותר? אולי כי הן פשוט אומרות יותר מה הן מרגישות? מתביישות פחות מתסמינים רפואיים? ואולי באמת זו תסמונת של נשים.
אני רק יודעת שהתשובה לשאלות האלה היא ממש לא פשוטה.
אנחנו מורכבים מסך הבחירות שלנו ולפעמים הבחירות שלנו עושות לנו גם כאבי בטן. מה אנחנו אוכלים? איזה כימיקלים אנחנו מכניסים לגוף שלנו? ובעיקר האם אנחנו חיים בדיסוננס קוגניטיבי. כלומר נמצאים במקום שאנחנו לא באמת רוצים להיות בו. גם אם החלטנו באופן רציונלי שצריך להישאר הגוף לא תמיד מסכים עם המוח. אנחנו נתונים במתח כרוני שמשפיע על מערכת העצבים המעית, וכאבי הבטן מזדחלים לאיטם ומתחזקים ככל שהזמן עובר.
ארבע נשים היו אצלי השבוע והתייעצו בעקבות הכאב בטן הזה שמלווה אותם.
הראשונה, טלי, שסיפרה שתפסה אצל בעלה מכשיר סלולרי נוסף, ובו עשרות התכתבויות עם נשים. היא לא חיכתה והתעמתה איתו מיידית. הוא הסביר שזה היה רק בטלפון ונשבע שהוא לא נפגש עם אף אחת אף פעם. אז שאלתי אותה אם היא רוצה באמת לדעת (כי בקלות אפשר לברר) והיא אמרה שזו בדיוק השאלה שעושה לה כאבי בטן. והיא לא יודעת אם היא רוצה תשובה או מעדיפה פשוט להאמין לו ולהמשיך הלאה.
השניה, יעל, היא באה וסיפרה שהכל ממש ממש בסדר. הם ביחסים מצוינים. רק שלפני החתונה (חלפו מאז 8 שנים) חייב אותה בעלה לחתום על הסכם ממון. הפרדה רכושית מוחלטת. והשבוע רכש דירה ורשם אותה על שמו בלבד. בהסכם הממון כתוב שהכל מופרד וכלום לא שלה, למעט דירה שהוא מתחייב לרכוש ולרשום על שם שניהם מיד לאחר הנישואין. אבל הוא לא עשה את זה. כשקנה את הדירה השבוע היא רבה איתו שהוא לא עומד בהסכם הממון ושהיה צריך לרשום את שמה. הוא טען שלא. והכל שלו. “הוא לא עומד בהסכם הממון אז להתגרש ממנו? הרי הכל ביננו בסדר?” שאלתי אם היא בסדר להמשיך ככה ולדעת שמקסימום אם ייפרדו בעתיד מחכה קרב בסוף הדרך המשותפת שלהם? היא אמרה שהשאלה הזו עושה לה כאב בטן. והיא לא יודעת מה להחליט
השלישית, רחלה, ארבע ייעוציים זוגיים בשנים האחרונות. 40 שנות נישואין. כל הייעוציים על אותו נושא, הוא מסרב לתת לה מידע. אני לא יודעת מה יש בבנקים. אני לא יודעת מה יש בחו”ל (ויש) אני לא יודעת איפה החסכון? אני לא יודעת כמה הוא מרויח. נמאס לי. חוץ מזה הכל בסדר. האם הוא מחסיר ממך משהו ? שאלתי? לא. האם יש חשבון בנק משותף? כן. “אני יכולה לקנות מה שבא לי”. אז האם את רוצה להתגרש ממנו אם הוא לא מוכן לספר לך? הרי בגירושין נגלה הכל והכל יתחלק. זה חייב להיות עכשיו? השאלה הזאת עושה לי כאב בטן להתגרש רק בגלל מידע?
הרביעית גלית, גיליתי שבעלי נוכל. חשבתי שיש לו חברה למכירות באינטרנט. זה מה שסיפר לי כשהתחתנו ועכשיו גיליתי שיש חברה אבל הוא למעשה עובד על אנשים וגונב מהם. הוא אבא מהמם אני אוהבת אותו אבל הוא גנב. “את מוכנה להתגרש בשביל הערכים שלך?” שאלתי. השאלה הזו עושה לי כאב בטן. אני לא יודעת.
לא חשוב כמה עורכת דין טובה אני, על השאלות הללו אין תשובה משפטית. אני הצעתי להן פשוט להקשיב לבטן
הבטן בסוף תמיד צודקת
אבל חייבת להגיד שגם לי כאבה הבטן בסוף השבוע מכל הסיפורים האלה, אין מה לעשות גם אחרי 22 שנה אני עדין לוקחת ללב.
אההה סליחה לבטן!
