מעברים. כשאני אומרת לכם את זה מה אתם מרגישים בגוף?
התרגשות? פחד? התבגרות? כל כך הרבה מעברים בחיינו מובנים, אוטומטיים, אין לנו שליטה עליהם, מהגן לבית ספר, מבית ספר יסודי לתכון, מתיכון לצבא? מי שאל אותנו בכלל?
למעשה רוב חיינו הם מעברים, ממצב למצב, לפעמים מתפקיד לתפקיד. מעבר הוא מצב ביניים. ומי לא מכיר את המערכון הידוע מהסדרה “רחוב סוסום” המיתולוגי, “אני רוצה להיות שם”. וכשהגעת, אני רוצה להיות שם, שוב, הפעם השם הוא מקום אחר, וצריך לעבור דרך כדי להגיע אליו.
ההבדל בין מעברים למשברים הוא למעשה רק בסטייט אוף מיינד שלנו. משבר הוא מצב שנכפה עלינו, פער בין הרצוי למצוי. מעברים קורים לנו חלק מהזמן, אבל הרבה מאד מהמעברים אנחנו מתכננים בקפידה ומייצרים אותם. אנחנו הארכיטקטים של מרבית המעברים בחינו.
מעבר מעבודה לעבודה, מבן זוג לבן זוג, מבנק לבנק, מחברת ביטוח זו לאחרת, ממספרה אחת לשנייה ועוד ועוד, אלפי מעברים שמהווים את סך ההרגלים המשתנים שלנו.
בהתחלה זה מעבר ואז הופך חלק מאיתנו עד למעבר הבא.
האם מעבר הוא משבר? האמת שכן. כל מעבר מהווה פרידה מהישן והנוח לטובת הלא מוכר. ולא מוכר הוא תמיד קצת פחות נוח לפחות עד שנתרגל.
אך בניגוד למשבר כפוי, כשאת המעבר אנחנו יזמנו, אנחנו באים אליו בשמחה ובחפץ לב ואז תוצאותיו בהכרח טובות יותר. ואם לא? נעבור שוב.
אחד המעברים המשמחים ביותר שאדם יכול לבקש לו הוא שדרוג דיור!
במילים אחרות, עברנו ביום חמישי לבית חדש.
בית חלומותינו. מעבר שתוכנן בקפידה, נוהל בקפידה תחת תקציב ידוע מראש, (שלא נשאר אפילו זכר ממנו) ושהיה אמור להיות רגע מספק ומאושר וסיבה לחגיגה ענקית.
אז למה לעזעזל זה ממש לא ככה?
לא רק שאני לא מרגישה במסיבה, אני כל כך לא שולטת בקשת הרגשות השליליים שאני מחצינה, שהילדים מאחורי גבי התחילו לקרוא לי “מאמזילה” (כמו “בריידזילה” – שזה כינוי לכלה מהגיהינום בזמן ההכנות לחתונתה, רק עם המילה אמא באנגלית mom)
עצרתי אין ספור פעמים בשבוע האחרון, בו כמעט ולא תפקדתי בשום חזית אחרת חוץ מלהיות פועלת בנין ב”מפעל חייננו” הלא הוא הבית החדש, עצרתי בצד ודיברתי לעצמי:
“מה לעזעזל עובר עליך?? תתאפסי מייד. את מנטורית לניהול משברים! וזה לא משבר זה מעבר שבחרת בו?!” בבושה אגיד. השיחות האלה לא עזרו.
המירמור והכעס על אנשי מקצוע חדלי אישים שעשו עבודה גרועה, לא מספקת, לא בזמנים. או כאלה שלקחו מקדמה שמנה ועשו לנו “גוסטינג” (נעלמו כליל) הוציאה אותי מדעתי. לוחות זמנים צפופים, נזילות במקומות הזויים, מזגנים כושלים, ותקלות מוטטו אותי.
הפרפקציוניזם החולני שלי פשוט לא יכול היה להכיל את זה שהדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה. כאן ועכשיו!
שבוע של תסכול, הסתיים במעבר לא חלק אל הבית. הלא גמור ,יש להוסיף. זוכרים את הגוסטינג, אז האיש שהיה אמור להביא מעקה לגרם המדרגות נעלם. מה שגרם לנו להזמין מעקה חדש רק יום לפני המעבר ועכשיו אני פשוט עומדת שם בקצה המדרגות ושומרת בגופי שאף אחד לא יזוז קרוב מידי לקצה. בלילה אני לא ישנה מהפחד שמשהו מבני הבית יחליט להתהלך בסהרוריות תוך שהוא שוכח שאין מעקה והמחשבות הקטסטרופליות שלי בנושא כבר הגיעו לתסריטי אימה שאני לא אשתף כאן כדי שלא תחשבו שבאמת ירדתי מהפסים.
ובכל זאת כל משבר /מעבר הוא מתנה אז להלן מסקנותיי מהמעבר:
מעברים בחיים הם “סקיל” (כישור חיים) שצריך להתאמן עליו. ועדיין המעברים שלא קורים הרבה יהיו לכם קשים כי אתם לא יכולים להתאמן עליהם. לדוגמא מעבר דירה, או מעבר מזוגיות לזוגיות בשפה שלנו, גירושין. אי אפשר להתאמן על זה. זה קורה פעם בחיים לפעמים פעמיים ומעל פעמיים זה יותר נדיר. ועדיין זה מעבר והוא קשה.
תעשו רשימה -שמחולקת להכרחי כדי לעבור, ולפנטזיה. למרות הרשימה, אחרי שסידרו לי את ארון הבגדים החלומי שלי וכולו קרס, יחד איתו קרסה הפנטזיה שלי לארון מדוגם ומושלם ונשברתי ונשכבתי על ספה בתנוחת עובר ממררת בבכי. פרופורציונלי? פחות…
פרידה – תבינו שמעבר הוא פרידה. בלילה הראשון שאלתי את בעלי אם סיימנו עם הארוע ואפשר כבר לחזור הביתה כי ממש בא לי לישון בשקט. הוא הסתכל עלי במבט של, את הזויה ואלוהים תתאפסי כבר יא משוגעת, ואמר “את תתרגלי”.
האמצע – הזמן הזה באמצע כשכבר עברת לאן שהיית צריך אבל עדין לא התרגלת. הוא מבולגן, רווי תקריות, תקלות אי סדרים. ההבנה שהכל יסתדר בסוף אבל כנראה לא היום, הכרחית לניהול שליטה בכעסים ובכלל במצב הרוח. האם זה עובד? לא יודעת אני עוד באמצע!
התחלה חדשה האני החדש שלי- יחד עם זה יש תחושה של אופק חדש ולא מוכר שבו יש אנרגיה לעשות דברים שבכלל לא חשבת לעשות קודם. לדוגמא אני הודעתי לחברה שמתכננת לרוץ חצי מרתון שאני גם באה! למה אמרתי את זה? לא ברור. מי האשה הזאת שתרוץ 21 ק”מ? לא יודעת אבל אמרתי. ואני עכשיו בבית חדש אז גם אני קצת חדשה ועוד לא רצתי אף פעם 21 ק”מ אז כבר הנה התרגשות חדשה.
אבל זה לא תמיד לינארי- החיים לא לינארים לפעמים מעבר מתחיל רע והופך לטוב לפעמים הפוך , תמיד זה גלים, תמיד יש חלקים טובים וחלקים עוד יותר טובים ובהתחלה פחות. זה יותר כמו גרף עולה ויורד, סבלנות היא שם המשחק. כמה חבל שאין לי!
אז כבר הסברתי שאין לי סבלנות, אני רוצה הכל כאן ועכשיו, אני פרפקציוניסטית בהכל בקטע פסיכי, חולת נקיון , ועכשיו ממש מלוכלך כל הזמן למרות שכל היום אני מנקה, אני ממש לא טובה באמצע המבולגן הזה.
אז מה עושים?
פשוט חמלה עצמית. במקום שיחות ביקורת, של מה עובר עליך תתאפסי, החלטתי להגיד לעצמי שזה נורמלי. שזה יעבור כי סערות לא נמשכות לנצח, שמותר לי להרגיש ממורמרת מתוסכלת וכועסת גם אם למשהו אחר נראה שהצרות שלי בכלל פריבלגיות. זה הצרות שלי ומותר לי להרגיש ככה.
והנה התחלתי לנשום
ועוד כמה חודשים כבר אשכח….וארגיש בבית.
ככה זה מעברים הם לא נשארים. קצת כמו סערות הם עוברים ומחליפה אותם שיגרה מבורכת מחכה לה.
