… אדם, בחייו, הבית הראשון נחרב”
ולפעמים הבית השני נחרב. וזה לא
כמו שקורה לעם שהולך לגלות,
את עצמו מביתו החרב אל תוך שמיו:
אדם בחייו צריך להשאר”
יהודה עמיחי
זה התחיל במזגן נוזל, עבר לזה שהמזגן התחיל לזרוק עלינו מטחים של קרח. לא הבנו איך זה יכול להיות וקראנו לאיש שאמון על תיקון מזגנים סוררים.
ואז היתה נזילה באסלה, שעה אחר כך התקלקל השער, עוד שעה חלפה ואז אילן חתך סלט ואיתו את האצבע, אבל לא סתם חתך, כזה שדרש מאיתנו לרוץ למוקד ולעשות לו חוסם עורקים והדבקה. ואז פתאום שאלתי מה התאריך היום? והבנתי שאנחנו בתשעת הימים.
אילן חזר בשלום מהמוקד וחצי שעה לאחר מכן נפל בקבוק לק אדום מהידיים של ליאל נשבר והתרסק כשהוא צובע בלק את כל הרצפה החדשה והלבנה שלנו. זהו. חייבים לנשום עמוק ולא לעשות כלום עד שיעבור תשעה באב. אנחנו בדיוק שבוע לפני.
פתאום הבנתי שכל היומיים האחרונים היו רוויי תקלות הזויות ובלתי נגמרות. וכן אני מאמינה שהימים האלה הם ימים קשים לעם היהודי.
צום תשעה באב קיים כדי להזכיר לנו את חורבן בית המקדש. אבל זה לא רק אובדן של מרכז פולחני בירושלים, לא האבנים ממנו הוא בנוי הם העניין.
כל סיפורי החורבן מרוכזים במסכת “גיטין” בתלמוד הבבלי. האסון הגדול של חורבן הבית הוא בעצם “גט”. גט בין עם ישראל לאלוהים. ולא אבדן הנכס עצמו, בית המקדש הוא הבעיה, כי אם אובדן הבטחון, המשפחה, האמונה, הקהילה, מסכת גיטין היא בעצם חורבן כל בית לא רק בית המקדש.
מגילת “איכה” המתארת את אובדן בית המקדש הראשון, אין בה כמעט התייחסות לבית עצמו ולחורבן, רק למצב הנפשי והפיזי של האנשים שחוו את החורבן. הצער האמיתי הוא לא על בית המקדש כמעט בכלל, כי אם כאב על הסבל האנושי שנובע מאבדן הבית והמשפחה ובעיקר מהיכולת לבטוח באלוהים.
אז מה ההבדל בין ה”גט הפרטי” ל”גט האלוהי”?
אלוהים לא צריך בית פיזי, את בית המקדש, הוא מצוי בלב של כל מי שמאמין בו. ולכל אחד יכול להיות אלוהים אחר. אבל לאדם יש בית אחד וכשהוא חרב, החרדה האימתנית שלו היא הישרדותית. אין לו אלטרנטיבה מיידית, הוא צריך לייצר לעצמו אחת. להאמין שמגיע לו בית טוב יותר, להתמודד עם אובדן עם שינוי עם מצב כלכלי אחר. האדם בחייו צריך להישאר, למרות אסונותיו, אומר יהודה עמיחי
כאמור, תשעה באב על האסון שבו והאבדן שבו, נחשב ליום אבל חמור ביותר. וחלים בו איסורים מדרבנן. זהו יום צום – אסור לאכול או לשתות , אסור להתרחץ לצורך הנאה, אלא רק לצורך הסרת לכלוך.,אסור לטפח את הגוף ולדאוג למראה החיצוני., אסור לנעול נעליים שעשויות מעור.
אסור לקיים יחסי מין או לקיים כל מגע פיזי בין גבר לאישה.
למחמירים מאד יש עוד איסורים רבים שהוספו עם השנים. אסור להסתפר, להתחתן, לשמוע מוזיקה ואפילו לשבת על כסא נמוך במיוחד….
אז לא. לא חזרתי בתשובה. אבל אני מאמינה שבימים האלה, האנרגיה שלנו אחרת. קשה. ואנחנו פגיעים יותר.
ואני רוצה להאמין בזה. כי בימים האלה אני מזכירה לעצמי שאני עוזרת לאנשים לצאת לחופשי, לצאת מהמצריים שלהם, אבל התוצאה היא חורבן בית. עבורם ועבור הילדים. ולכן חלה עלי חובת זהירות מוגברת, למנוע את האסון הפרטי שלהם אם אני יכולה, לנסות לחשוב אם באמת זה נכון להתגרש, לבדוק שאכן ניסו הכל, להבין שעילת הגירושין מוצדקת. לא ללחוץ מהר מידי על ההדק של הליך הגירושין.
השבוע היו לי 7 פגישות יעוץ שאמרתי להם שילכו הביתה כי אין להם סיבה להיות אצלי. מאחר ואני מכניסה לשיחות היעוץ את השכירות שלי, יש עדות לתופעה הזאת אצלי. שבוע של שליחת אנשים הביתה הם קראו לזה. הנה מס’ דוגמאות:
האחת סיפרה שבעלה מכור למין, הבהרתי לה שזו התמכרות ככל התמכרות, הוא אוהב אותה מאד וסובל מאד, ומאחר והיא אוהבת אותו מאד והוא אבא נהדר והיא לא באמת מבינה למה קרה מה שקרה והוא מוכן להכנס למכון גמילה, הצעתי לה לתת לו הזדמנות. היא הודתה לי, כאילו רק חיכתה שמשהו יגיד לה שזה בסדר להיות איתו למרות מה שעשה.
אשה אחרת בעלה קרא באינסטגרם שלי שרוב האנשים לא מתגרשים בגל בגידה חד פעמית. היא הודיעה לו שהיא רוצה להתגרש, והוא ביקש ממנה שרק תלך אלי ליעוץ ותשאל אותי על זה. היא הגיעה והסבירה לי שהיא לא יודעת אם מותר לסלוח. ואני אמרתי שלסלוח זה אלוהי וזה בינה לבינו. ושתחשוב טוב טוב. והיא הלכה לחשוב ולקבוע להם יעוץ זוגי.
גבר אחר הגיע למשרד וטען שאשתו “היתחרפנה” כלשונו, היא רזתה מלא, והתחילה לעשות ספורט וכבר אין להם שפה משותפת. הוא כועס עליה שהיא עסוקה בעצמה וגם קצת שהשאירה אותו מאחור. הצעתי לו שבמקום להתגרש פשוט יצטרף אליה… ויהפוך את זה לעניין זוגי.
גבר שנשוי לשחקנית, מאד אבל מאד , מפורסמת, ביקש לפעול כנגדה כי היא מנהלת רומן. אבל הראה לי את ההודעה שהיא כתבה לו. בה היא מתחננת שיסכים לאפשר לה לקחת אחריות ולחתום על הסכם הגון ממש כמו שהוא היה רוצה. היא לא תתווכח על התנאים היא רק רוצה ללכת. ושאם יפעל באמצעות עו”ד זה יהווה איום אמיתי מבחינתה ואז גם היא תצטייד בעורך דין והיא ממילא מוכנה להכל אז חבל על הכסף. הסכמתי איתה ושלחתי אותו הביתה להביא לי דף שעליו הם סיכמו את התנאים אנחנו רק ננסח את ההסכם.
אז כן, אני מאמינה גדולה שצריך להפרד ממה שעושה לנו לא טוב, צריך להיות מאושרים, צריך להגשים חלומות, מערכת יחסים צריכה להיות טובה מיטיבה מפרה, אבל כשזה לא שם ואני צריכה לפרק, אז אני זוכרת שזה חורבן בית, גט פרטי, ועלי חלה האחריות לבחון. לפעמים זה לא עוזר לי והלקוח פשוט עובר לעו”ד שעושה מה שהוא רוצה. ואני בסדר עם זה.
ואני גם בסדר עם כל התקלות והתקריות שמזכירות לי שתשעה באב זה לא רק חורבן בית המקדש. ושאדם בחייו נשאר.
אז תשמרו על עצמיכם בימים האלה
