בהמשך לפוסט על סדנת המנטורינג, שם כתבתי בקצרה על מנטורינג פורמלי ומנטורינג לא פורמלי
הסבר בקצרה: מנטורינג פורמלי זה כשאתה מסכם עם אדם שהוא המנטור שלך, נפגש איתו הוא נותן לך מהזמן שלו והמשאבים שלו לטובת קידומך בתחום המומחיות שלו
מנטורינג לא פורמלי , מנטורינג לא מודע. כזה שאנחנו מקבלים, רוצים או לא רוצים, מההורים מהאחים והמורים וכו.
בשלב בו אנו הופכים להיות מודעים לכך שהדברים שסובבים אותנו משפיעים עלינו הופכים אותנו למי שאנחנו, אנחנו מחליטים לשלוט (מי שעוד לא עשה את זה אז הגיע הזמן . זה השלב הראשון בהתפתחות עצמית. לקחת אחריות) במידע שנכנס אלינו לגוף, באוכל שאנחנו אוכלים, בספרים שאנחנו קוראים הפודקאסטים שאנחנו מאזינים להם והכי חשוב החברים שאנו בוחרים.
כבר כתבתי פה עשרות פוסטים על האפיגנטיקה של חברים.
על העובדה שהחברים שאיתכם יגידו עליכם כמעט הכל כי אנשים “נדבקים” זה מזה בתכונות. בטובות ובפחות טובות. תהיו חברים של מיליונרים הסיכוי שיהיה לכם כסף יגדל בעשרות אחוזים. תהיו חברים של צרכני סמים במאה אחוז תוך 5 שנים תצרכו סמים.
אז תחשבו טוב טוב איזה חברים צועדים איתכם את מסע החיים שלכם.
שמעתי השבוע מחקר ארוך על מערכות יחסים, מה הופך אנשים לחברים? והדבר הכי ברור מאיליו, הוכח כדבר המרכזי להיותכם חברים של משהו. זה נקרא באנגלית proximity בעברית קרבה, סמיכות.
קרבה פיזית כדבר ראשון. תחשבו על זה רגע בבית ספר ? החברים שלכם היו מהכיתה
בצבא הם אלה שאיתכם ביום יום, באוניברסיטה אלה שלמדתם איתם, ובכל מקום עבודה שתגיעו יהיה לכם לפחות חבר אחד ממקום העבודה.
כלומר כשאנחנו נמצאים במקום מסוים בחיים שלנו האנשים הקרובים אלינו ביותר פיזית, קרובים אלינו בשלב בחיים אותו הם בדיוק עוברים יחד איתנו, אלה יהיו החברים שלנו.
ויש לנו (בדרך כלל מעט מאד) חברים שאנו שומרים איתם על סוג מסוים של קשר מהעבר.
כמעט תמיד זה קשר לא יומיומי אבל כזה שאתם יודעים שאם תזדקקו להם יעמדו לצידכם.
אז איזה חברים אנחנו באמת רוצים?
מי האנשים שאנחנו רוצים שיהיו אחראים על המנטורינג הלא פורמלי שלנו?
אז הנה חמישה אנשים שאתם דווקא כן צריכים בחיים שלכם?
אלה שמעודדים אתכם,
נוסכים בכם אומץ, מספרים לכם כמה אתם טובים ושבטוח תצליחו, הם מעריצים שלכם בקטע טוב, אתם יכולים לסמוך על האופטימיות שלהם ועל זה שיראו את הטוב בכל דבר, הם לא יורידו אותכם וגם אם תיטעו יזכירו לכם שאתם רק בני אדם. ויאהבו אותכם גם אז.
אלה שמעניקים לכם מקום בטוח,
אדם שאתם יכולים להיות אתם על ידו, בלי הצגות בלי לרצות
הם תמיד שם להקשיב
ויגנו עליכם תמיד.
אלה שמעוררים בכם השראה,
אלה שהצליחו יותר ממך, עושים יותר כסף ממך, אולי יש להם יותר שקט נפשי ממך, לא חשוב מה אבל הם השיגו את מה שאת רוצה להשיג. אבל הם תמיד מוכנים לעזור לך וללמד אותך, להקרין עליך מהאור שלהם. בלי קמצנות רק עם פירגון. כשאת רואה אותם זה מגדיל לך את הסקופ, את מבינה מה את מסוגלת לעשות באמת והם גם אומרים לך שאם הם עשו גם את יכולה
אלה ששואלים את השאלות הנוקבות,
אלה שלא מפחדים ממך,
גם אם תתעצבני. שאת יודעת שהביקורת שלהם מגיעה מהמקום הנכון. זה שנועד לעזור לך. הם רואים את הדברים מנקודת מבט שונה. זו שחסרה לך והם יגידו לך אותה. העצות שלהם לפעמים קשות לשמיעה, אבל זה כי הם רוצים שתצליחי לא שתכשלי
אלה שדוחפים אותך קדימה,
אלה דוחפים אותך לעשות מעשים שמחוץ לאזור הנוחות שלך. יגרמו לך לנסות דברים חדשים ויקחו אותך איתם להרפתקאות. יניעו אותך לפעולה גם כשממש אין לך כח. ויזכירו לך שאנשים גדולים באמת ומצליחים באמת עושים גם דברים שלא בא להם.
השבוע רכשתי תמונה לבית החדש שלי. ממישהי שלגמרי אני משאירה בתרמיל שלי, זה התחיל ביננו כי היא היתה לקוחה, ועבר לחברות. בהתחלה הייתי מנטורית שלה, אבל מהר מאד זה הפך להיות הדדי והיא לימדה אותי שאפשר לחייך גם במשברים, לצחוק גם על המצבים הקשים ביותר, לצבוע את השיער בסגול לא חשוב בת כמה את, לאהוב בלי חשבון גם אם את לא בת 16, ללוות אנשים בתהליכי משבר כי את כבר עברת את זה ואז את עושה את זה הכי טוב (היא מאמנת מעולה ולמדה את זה אחרי הגירושין הקשים שעברה) ואפילו להתחיל לצייר לגלות שאת מוכשרת מאד בזה ולהפוך את זה לעוד קרירה.
אז היה לי העונג לקנות את היצירה ראשונה שלה, אחת מיני רבות שעוד יבואו. ענבל לוי את אחת ויחידה.
ממליצה לכולכם להכניס אותה לתרמיל אם בתמונה או באימון.
זו התמונה המושלמת שלי שמזכירה לי שדרך משקפיים אפשר להסתכל בכל צבע שאני אבחר. היום אני בוחרת צבעוני
