החודש הרגשתי את זה,
עייפות בלתי רגילה. אוגוסט המהביל, פגרת בית המשפט שמבטיחה לי חופש ארוך לפני תחילת שנת המשפט הבאה, החופש הגדול. כולם מילים שקשורות לחופש שהייתי אמורה להיות בו. לכל הפחות ל”התפגר” קצת במשרד ללא בית משפט, אם לא ל”היזרק” באיזה חוף ים מפנק.
אבל כל ההבטחות האלה התבדו. ידוע שבית משפט למשפחה לא באמת יוצא לפגרה, שהכל דחוף ושופטים תורנים מנהלים דיונים כדבר שבשגרה. אבל השנה, השנה זה עבר כל גבול.
במקום לעבוד במתכונת פגרה, ימים קצרים שנגמרים מוקדם, עם ג’ינס במשרד. עבדנו במתכונת מלחמה, יצאנו בשעות הערב המאוחרות ובבוקר בילינו בבתי משפט.
אישורי הסכם, מלחמות על ביטולי עיכובי יציאה מהארץ לקטינים שניסו לטרפד להם חופשות, גישורים ארוכים שנמשכו עשרות שעות עד צאת החמה והנשמה גם יחד. ואפילו דיון חקירות, בו חקרתי עובדת סוציאלית שהתבלבלה לחשוב שהאג’נדה שלה מעניינת מישהו, כשהיא קובעת שגם אם הילדה סובלת בבית אימה מאלימות, עונשים קשים, תכנים לא לגילה זו לא יכולה להיות סיבה להעביר משמורת לאביה. התבלבלה.
כשנחקרה ארוכות על הדוכן, נשברה והודתה, שלא קראה את החומרים, לא הקשיבה להקלטות שנשלחו אליה, ובגדול לא התייחסה ברצינות לטענות האב, כי מבחינתה אין כמו אמא. השופטת לא חשבה כמוה. תודה לאל.
והרגשתי את זה,
כל בוקר החודש,
את הלאות, הכבדות העייפות הזו שהפכה כרונית, לא חשוב אם ישנתי בלילה או לא. אז התעמקתי לרגע בתחושה הזו.
מאיפה צצה? הרי אני מלאת אנרגיות, תזזיתית ועושה עבודה של 3 אנשים בלי שום בעיה יום יום.
אפילו כשהתקשרו מערוץ 12 בפעם השלישית בתוך שבועיים, מחמאה ענקית, היססתי. אם להגיד כן. היסוס שלא מתאים לי.
התחושה הזו הפחידה אותי.
בדיוק לפני 10 שנים חוויתי משבר בקריירה, חשתי עייפות אבל לא רק. הרגשתי שזהו שאני פשוט לא רוצה לעבוד יותר בתחום הקשה הזה. (הסיפור המלא בסדנת המנטורינג).
זה לא היה הרגש הזה.
אז קראתי מחקרים, וראיתי את הדוקו החדש והמעולה בערוץ 8 “העובד המרוצה”. סרט שעשה הבמאי הפיני ג’ון וובסטר, שבחן מה בעצם הופך עובדים למרוצים ונפל לי האסימון.
אני מותשת.
ההבדל בין שחיקה לתשישות:
תשישות היא בעצם עייפות כרונית, תחושת העייפות הזאת היא עניין נורמלי והיא מסמנת לנו שהגוף צריך לעצור. מכירים את זה שהשחקנית מתאשפזת מתשישות אחרי שעשתה עשרות הצגות ללא הפסקה? זה תשישות. עייפות שנובעת מחוסר שינה, חוסר מנוחה לנפש ולמוח, כשכבר כוס קפה לא עוזרת להפיג אותה ופשוט חייבים לעצור.
זה לא אומר שנמאס מהעבודה, או שלא אוהבים אותה. אולי אוהבים קצת יותר מידי ולא אומרים לא לכלום.
שחיקה היא סיפור אחר לגמרי.
שחיקה קשורה לבחירה, לאושר , לשביעות רצון, לסיפוק , למתן ערך, לאיך אתם מנהלים את הגוף שלכם ואת המיינד שלכם.
שחיקה גורמת לאנשים לשנוא ללכת לעבודה שלהם. הם מתעוררים בבוקר ומסוגלים לבכות רק מהמחשבה שהם צריכים ללכת לעבודה
שחיקה יכולה לגרום להתקפי חרדה קשים, לדכאון, לכאבים פיזיים לנדודי שינה לאכילת יתר או חוסר תאבון.
מחקר שמוצג בסרט בחן את שביעות הרצון של עובדים במשרדים לאורך 12 השנים האחרונות. 61% מהעובדים אינם מרוצים וכ־19% ממש עובדים במטרה לחבל בעבודה. אחד המרואיינים בסרט מספר כי העדיף להיקלע לתאונת דרכים מאשר להגיע למשרד. “אלה אנשים שאומללים במקום העבודה, וזה מקרין גם על מצבם הכלכלי: דרגת ההצלחה הכלכלית מצויה בהלימה לדרגת האושר האנושי”.
מחקר מגלה ששחיקה נגרמת מכמה סיבות, אף אחד מהם דרך אגב לא קשור לכמות שנות העבודה. נהפוך הוא אנשים שעובדים המון שנים במקום מסוים היו פחות שחוקים בהרבה מדור המילניום הצעיר שנשחק בקלות יחסית.
הגורמים לשחיקה יכולים להיות:
חוסר שליטה- אין לאדם שליטה על לוח הזמנים, על כמות המשימות שמונחתות עליו.
עומס עבודה לא הגיוני
ציפיות לא ברורות- חוסר הבנת התפקיד ומה מצופה ממני
תפקיד מונוטוני- כשאין גיוון וכל יום עושים אותו דבר
חוסר התאמה- התפקיד גדול מידי על יכולות העובד, או משעמם אותו.
חוסר תמיכה- קבוצת התמיכה יכולה לכלול קולגות ובני משפחה
חוסר התאמה בערכים האישיים של העובד לבין הערכים של החברה
וכמובן חוסר איזון בין העבודה לחיים האישיים.
אז כשהבנתי שאני לא במשבר קריירה שאני אוהבת את העבודה שלי, מרגישה ביעוד שלי ומוכירת תודה על זה שניתן לי להיות זו שעוזרת לאנשים לחצות את ים סוף הזה שנקרא גירושין עד לחוף מבטחים.
ישר חשבתי על העובדות שלי.
הזמנתי אותם אלי הביתה לארוחת ערב לציין את סיום שנת המשפט רגע לפני התחלת שנת המשפט החדשה, הכנתי להם אוכל טוב, גבינות, אלכוהול והרבה סוכרים ופחמימות. ובדקתי שלא חסר להם אף אחד מששת הדברים שהופכים עובד למאושר.
שישה עקרונות שדרכם אפשר לבחון את אושרו של העובד: עומס בעבודה, שליטה בה, היחסים עם העמיתים בה, תגמול, הגינות והכרת ערך.
פגיעה באלה מובילה לשחיקה. הקושי הגדול ביותר הוא העומס בעבודה והשליטה בה: כלומר אם נותנים לך מספיק זמן למלא משימה, האם הציפיות ממך הגיוניות, וגם מה צופן בחובו האופק — כי זה מה שמעניק לעבודה משמעות.
הבהרתי להם עד כמה אני מעריכה כל אחת ואחת מהן. כל אחת מהן היא עולם ומלואו, בעלת יכולות, ערכים ומקצועיות. הבהרתי ציפיות, שאלתי על קשיים, על עומס ועל מה אפשר לעשות כדי להקל. ובררתי איתן שהן לא שחוקות וכולן מרגישות את המשמעות העצומה של מה שאנחנו עושים.
ובעיקר שיתפתי אותן באופק. של המשרד ושלהן.
כן אני תשושה, אז ביום רביעי הקרוב אצא לחופש קצר, לאגור כוחות, למלא עצמי באנרגיות. אבל אני לא שחוקה.
אם אתם מזהים שחיקה בעבודה, באיך שאתם מתנהלים, אתם עושים משהו לא נכון. כדאי לוודא ממש לפני שראש השנה מגיע ומתחילה עוד שנה של אותו דבר, לברר שאתם במקום בו אתם רוצים להיות. עושים את מה שאתם רוצים, מקבלים מהיקום את מה שאתם ראויים לו, היעד ברור, הדרך ברורה, ציירתם מפה אל האופק הפרטי שלכם וממש לא חשוב אם אתם שכירים או עצמאיים.
שיש הרבה כיף בחיים שלכם שזור יחד עם כל קשיי היום יום
שאתם יודעים מה עושה לכם טוב
שאתם יודעים מה נכון לכם להכניס לגוף, להזין אותו, לא לא רק אוכל ושתיה, גם חומרים אחרים, כמו קריאה, פודקאסטים, סרטים
שאתם אוהבים מישהו בעוצמה שמישהו אוהב אותכם בעוצמה
שאתם מלווים בחברי אמת שלכם, שאכפת להם ממכם
שאתם אוהבים את עצמיכם
שאתם מאמינים. בעצמיכם, ביקום בדרך
כי אלה הדברים שאם הם נמצאים במקום לא תפגוש אותכם שחיקה. מקסימום תשישות. ואת זה פותר סופ”ש בפריז וכוס קפה גורמה.
