“הם אומרים שאני מוזרה
אני אומרת שהם רגילים (נועה קילה)…..
כל היום אני בכל מקום
“אני ערה וכולם ישנים”
(פנתרה, נועה קירל)
שנים אני חושבת שיש אבחון ייתר של הפרעות קשב. שהיד קלה על ההדק, שכל זוג במשבר גירושין שולח את הילדים שלו לאבחון. הילדים קצת מתקשים בלימודים עקב השינוי שהם עוברים בחיים – בכל זאת ההורים נפרדים והם עוברים לשני בתים – מיד נשלחים לאבחון. וכל אבחון תמיד חוזר עם ממצאים.
בסוף אני כבר יודעת שיהיה כתוב ככל הנראה: הוראה מתקנת וריטלין, או ויואנס או קונצרטה ובזמן האחרון אטנט. תבחרו אבל החומר הפעיל דומה. (לא החומר הפעיל, המטרה. יש כמה חומרים).
אני מדמיינת לעצמי מאבחנים שמנצלים קצת את הסיטואציה והורים לחוצים שרק רוצים שהילדים שלהם יצליחו, ואיך שהוא מרגישה שאולי זה מוגזם.
אני מכירה אנשים שיש לילדים שלהם הפרעות קשב מאובחנות ורואה כמה קשה להתמודד איתם. מבינה בתאוריה. לאף אחד מילדיי (המאובחנים יש לומר, אם כבר אז כבר), אין הפרעת קשב.
ואז נסעתי לפריז עם הבת שלי ועם אחותי.
אחותי לא ישנה. אף פעם. אני תמיד נפעמת מיכולת התפקוד האינסופית שלה סביב השעון. היא עו”ד גאונה בתחומה (הלבנת הון) , מהסוג המבריק במיוחד, כזו שגם הבכירים שבפרקליטים מתקשרים להתייעץ איתה. והיא לא ישנה!
לעולם אבל לעולם לא תישן צהרים. גם לא בחופש או בשישי, גם אם היא לבד ואין אף אחד בבית.
וגם בלילה. טוב מה זה לילה? זה סובייקטיבי! לא לפני 2 לפנות בוקר. וב 7 היא כבר עונה לטלפון. לפעמים היא מושכת 24 שעות כי יש לה משהו חשוב לעבוד עליו. היא ממש הפסד לעולם הרפואה כי לא נראה לי שמשמרות של 26 שעות היו מזיזות לה, ובכלל – היא מכריחה את עצמה ללכת לישון מתי שהוא רק כנראה כדי לא למות.
בגיל 16 בערך רצו להעיף אותה מהתיכון. אני זוכרת שזה היה לי מוזר היא הייתה מנומסת, עדינה, עם זוג עיניים כחולות ירוקות, כאלה שמתחלפות לפי הצבע של החולצה. היא הייתה תולעת ספרים והלכה לכל מקום עם ספר, זה לא מטאפורה היא הייתה הולכת ככה ברחוב ולפעמים נתקעת בעצים ועמודים, היא לא ישנה ורק קראה ספרים. מי רוצה להעיף כזו ילדה?
המנהל של ערוני ה’, סירקין, קרא לאמא שלי ואמר לה טוב, הילדה… היא לא בשביל מסגרת עיונית רגילה. אמא שלי התעקשה שהוא מדבר שטויות והילדה בסדר גמור.
הוא חשב שהוא מפיל את אמא שלי בפח ואמר “תראי תשלחי אותה למכון הדסה נעשה אבחון ונראה”. אז לא היו מכוני אבחון כמו שיש היום בכל פינה. וילדים ממש לא היו מאובחנים.
אמא שלי התעקשה ועלתה לירושלים, עם הילדה הסוררת, למכון הדסה המפורסם.
התוצאות היכו את סירקין המנהל בתדהמה, הילדה יצאה לא פחות מגאונה!
“ממממההה?….. הוא שאג. “הילדה עובדת עלינו. היא כזו חכמה אז לא חבל על כל הפוטנציאל?” איך זה יכול להיות שהיא כזו חכמה וכזו טיפשה באותו הזמן?” הוא לא התאפק.
גם מכון הדסה הגדול לא ידע אז מה זה ADHD ולא כתב בשום מקום שצריך להתחשב בה היא צלחה את הכל תוך התמודדות עם מה שיש, מבחנים, מכינות, ציון הפסיכומטרי שלה רק חזר על התוצאות של מכון הדסה , לימודי משפטים ציונים גבוהים. והחיים עצמם.
אף אחד לא ידע אז מה זה ADHD
אף אחד לא דיבר על הפרעות קשב
אז כן אני כבר יודעת שיש לה הפרעת קשב, כי היא אומרת לי.
אבל אז. אז נסעתי איתה לפריז והבנתי מה זה אומר לחיות עם המוח שלה:
זה כאילו יש מסיבה אצלה בראש ומשהו אחר מחזיק את השלט,
אם מ¬¬¬¬שהו מזכיר לה שיר, והכל יכול להזכיר שיר כי על כל מילה נכתב איזה שיר, אז שרים. ככה מצאתי את עצמי מסתובבת ברחובות פריז בתוך מיוזיקל.
זה לא נגמר בשירה, למרות שהלכנו כל יום 18 קילומטר, אם היינו עומדים ברמזור ובדיוק נגיד משהו הזכיר לה שיר אז שרנו וגם רקדנו. כן ככה בחופש מוחלט ברחובות פריז.
שאלנו כל חמש דקות “הלו איפה אתה אתה פה” ואם עשית “שפם גבות ולק” ורקדנו. מתפוצצות מצחוק. כשליאל חושבת שאיבדנו את זה אבל ממש מזמן.
אני חשבתי שלא ניתן להתיש אותי. אני תמיד מתישה את כולם בחו”ל. לוקחת לעוד מקום ועוד חנות ועוד משהו.. ואז כשהגענו לחדר בסוף יום גמורות הייתי נשכבת רגע חולצת נעליים. ורגע שקט. ואז היא הייתה אומרת “טוב משעמם לי אני יוצאת לסיבוב”. What the fuck על מה לעזאזל היא מדברת.
“מה עובר עליך?” שאלתי אותה בחמש בבוקר כשהתעוררתי לשירותים, “איך את לא ישנה? אין לך פה ילדים אף אחד לא מפריע לך, אנחנו הלכנו כל היום”. אז היא היתה עונה: ” אני ישנה”.
אז החלטתי לבדוק את זה. את התופעה הזו אבל פעם אחת ולתמיד – הפרעות קשב, והנה מה שגיליתי:
נכון לכולנו יש ימים שקשה לנו להתרכז? אצל מופרעי קשב יש 365 ימים בשנה של קושי להתרכז להתפקס ולשים לב.
- אפילו אם תסתכלי אליהם בתוך העיניים ותדברי, אם הם עסוקים במשהו אחר הם לא יקשיבו לך.
- הם מוכנים לקחת סיכונים פי 3 מאנשים אחרים. לכן יש יותר סיכוי שבעלי העסקים המוצלחים ביותר שאתן מכירות הם בעלי ADHD.
- למעשה יש להם פי 300 סיכוי להקים עסק מאדם שאין לו ADHD .
- לא רק שהם חושבים מחוץ לקופסא – רוב הזמן הם בכלל לא יודעים שיש קופסא.
- הם אובססיביים על דברים שמעניינים אותם ועל רעיונות חדשים, ואז משיגים את כל המטרות שלהם. פשוט כי הם על זה בכל הכח ולא מסוגלים להתרכז בשום דבר אחר.
- הם מעולים במציאת פתרונות, כי הם הכי יצירתיים שיש.
- הם הכי טובים במקרי חירום. קל להם להתגייס למשימה אחת שמעניינת אותם.
- הם מלאי כריזמה הומור אנרגיה.
- הם אימפולסיביים שוכחים המון, יש להם בעיית ארגון, בעיה בזיכרון לטווח קצר. איפה הטלפון שלי? איפה הכרטיס אשראי, אופס פספסתי תור לרופא..
- כולנו מרגישות לפעמים שבא לנו לרקוד באמצע הרחוב, אבל אנחנו עוצרות את עצמנו, לא מי שיש לו ADHD. הם אימפולסיביים.
- הם היפראקטיביים. מדברים מלא. במשך היום זה אחלה, בלילה המחשבות פשוט מפריעות להם לישון.
- מופרעי הקשב שהם לא היפר אקטיביים סובלים בדיוק אותו דבר, רק שהם חולמניים, ואז קוראים לזה ADD.
- אם לכן יש בעיות להירדם מה תעשו? תספרו כבשים, מכירות את התרגיל הזה? אז אצלם זה הולך ככה: כבש אחד, כבש שני, כלב, חתול, החתול במגפיים, סרטים של דיסני, מוזיקה של הסרט פרוזן. בום בואו נשיר, הלכה השינה.
אז למה קשה לאבחן אותם:
כי אם הילד.ה מנומס.ת, אם הילד.ה חכם.ה, אז אנחנו בכלל לא נחשוב בכיוון של הפרעה נוירולוגית. וזו הפרעה נוירולוגית שניתן לאבחן יחסית בקלות.
ההפרעה הנוירולוגית נראית ככה: קושי לשים לב, (inattention) אימפולסיביות והיפראקטיביות. ככה היא מוגדרת.
זה נשמע לא רציני?
אבל במציאות זה רציני מאד. יש להם אחוזים גבוהים יותר של גירושין, פיטורין, תאונות בבית, אחוזים גבוהים בהרבה להתמכרויות.
ההפרעה נמצאת על הספקטרום.
את יכולה להיות עצובה ולא להיות בדיכאון, את יכולה לאבד מפתחות ושלא יהיה לך ADHD. זה בעיקר תלוי בכמות הסימפטומים, ובעוד כל מיני משתנים. ויש לה ספקטרום רחב – מחמור לקל.
סטטיסטית בין 8% ל 11% מהאוכלוסייה הם בעלי הפרעת קשב וריכוז.
בשורות טובות מאד:
אפשר לטפל בהפרעה, הבעיה היא בטרנסמיטורים שמעבירים נוראדרנלין ודופמין. כדור מתאים יטפל אצל 80% מהאנשים בתסמינים. גם אם לא יעלים אותם.
אז אם יש לכן ילד.ה עם הפרעת קשב, אל תהססו לאבחן אותו.ה.
אל תסיקו שהילד שלכן עצלן או דחין, או לא אכפת לו – אולי יש לו חוסר בדופמין.
אלה ילדים שמנסים להתמודד, ונלחמים בתוך חברה שלא בנויה לאופן החשיבה שלהם. ואז כשהם לא מצליחים הם מרגישים שבורים, מקולקלים, כשלון, גרסה פחות טובה.
אז כן תנו כדור – הכדור הזה מציל אותם, אבל הכדור לא מספיק. ההפרעה משפיעה על השינה, על הרגשות, על מערכת ההפעלה בכל תחום בחיים.
אז מה עוד עוזר חוץ מכדור: ספורט, טיפולים התנהגותיים כמו cbt לעבוד מול שעון, מול רשימות, עם קואצ’ר, עם תוכנת ניהול זמן, בכל שיטה שתעבוד להם.
לכל אחת מאיתנו יש מוח אחר, והדבר הכי חשוב זה להכיר את המוח שלנו ומה עובד לנו כדי לצלוח את החיים האלה.
לסיכום:
מוח עם ADHD הוא מוח שחושב אחרת
זו לא הפרעה זו הזדמנות, זה אומר שאת.ה גנטית יכולים להצליח.
יש לך את היצירתיות הבלתי מתעייפת הזאת שלאחרים אין.
קשה כהורים לגדל את מופרעי הקשב.
אבל ההפרעה יכולה להיות גם היתרון של הילדים האלה
חבקו אותה
קבלו אותה
גם לאלברט איינשטיין היה
זה אמיתי. לא הורות גרועה או חוסר חינוך.
זו הפרעה נוירולוגית שאפשר למדוד בהחלט בשיקוף של מוח, והיא בולטת יותר אצל ילדים.
אבל היא לא נעלמת, גם לא כשאתה מבוגר.
היא לא נגרמת ממסכים, מאכילת סוכר מחוסר משמעת ולא תעלם אם תשנו תזונה (אבל מסכים יכולים להעצים אותה, ותזונה נכונה יכולה לעזור)
זה קיים גם אצל גאונים, חכמים ומצליחים, אצל בנות (על אף שקשה יותר לאבחן אותן) ויותר אצל בנים. כמעט פי שתיים יותר.
יחד עם זאת – לא כל מי שקשה לו בלימודים יש לו ADHD…
ותזכרו: אם תשפטו דג בזכות היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יחיה את כל חייו במחשבה שהוא טיפש, אלה אם כן הוא ידבר עם דג אחר שיאיר את עיניו ויסביר לו במה דגים טובים.
