״איימי״, כתב לי הלקוח בבוקר יום ראשון.
“אני חושב שאת לא מבינה שאין לך כאן עסק עם אשה רגילה ונורמלית, היא חולת נפש, קיצונית, נקמנית, לא חושבת על הילדים לא חושבת על כלום חדורת מלחמה.”
גולן, כתבתי לו “כל מי שמנהל מערכת גירושין ארוכה, הוא נקמן, חדור מלחמה, לא רואה בעיניים. מי שרוצה לסיים יפה ובהגיון לא מגיע לעורכי דין כדי להגיש תביעות ונותן לאדם זר (שופט) להחליט על עתידו ועתיד ילדיו) מקסימום כדי להכין הסכם גירושין .
לכן אם שני הצדדים מחפשים מלחמה שני עורכי הדין משני הצדדים עסוקים מאד בעשרות בקשות מיותרות ותביעות קיצוניות כשהסוף ידוע לעורכי הדין וגם לבית משפט (ברוב המקרים סטיית תקן של 10%) וכשצד אחד כמו במקרה שלך רוצה מלחמה הצד השני מנסה להשאר שפוי לבקש גישור ולהציע פשרה אבל לפשרה צריך שניים. זה כמו טנגו. אשתך עדין לא שם אתה לבד ברחבת הריקודים”
התיק הזה של גולן התחיל דווקא כשהיא בגדה בו. ניהלה רומן עם מטופל שלה. הוא עלה על זה ונשבר.
היא הסבירה לו שהיא מצטערת אבל הטילה עליו את כל האחריות. אולי זה כי לא נתת לי מספיק תשומת לב, לא אהבת אותי מספיק, נסעת יותר מידי, לא עזרת מספיק בבית ועם הילדים. לא הרגשתי נשית, לא היית מסתורי מספיק, לא היה מספיק סקס. רציתי שתהיה יותר מהחבר הכי טוב שלי…”
מי שיש לו אוזן “מוזיקלית” לסיפורי בגידה למיניהן, שומע את הסתירה בבקשות שלה. מצד אחד תהיה מאהב מסתורי שחושק בי מצד שני תהיה בבית, תעזור עם הניקיונות ועם הילדים. גולן התבלבל. הוא בא אליי עם דמעות וסיפר לי כמה היה ככל הנראה לא בסדר.
כשבררתי לעומק גיליתי שהם דווקא היו ביחסים טובים, עשו סקס באופן קבוע נסעו לחו”ל כל חצי שנה יחד, הם חברים טובים, שותפים לחיים האלה. הוא חולק איתה בנטל ואוהב אותה עד כלות ומאמין לה. אז אם היא אומרת שהחסיר ממנה הוא לא מתווכח רק ממש מתעקש להבין מה?
היא מסרבת ליעוץ זוגי, מסרבת לטיפול ורק דורשת שיסלח לה, או שיתגרשו. ואה היא רוצה את כל הבית, גם את החלק שלו.
והוא? הוא פשוט מרגיש שהוא לא מיצה את השיח על זה, שהוא עוד לא החליט. שהוא לא יודע מה עוד לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. הוא לא רוצה לתת לה את כל הבית, כי הבית גם שלו ואיך יראה העתיד שלו אם יתן לה כל מה שיש לו. ובעיקר בעיקר הוא לא מבין מה עשה לא בסדר.
בשלב הזה היא פשוט פתחה נגדו בהליך יישוב סכסוך. וכשפנינו לעורך הדין שלה לנהל מו”מ הוא הודיע שהיא לא מעוניינת והחליטה להתגרש סופית.
היא גם עזבה את בית המגורים המשותף וחסמה אותו בכל הערוצים.
הוא התרסק מזה.
אני לא מעוניין בדרך הזאת, הוא הסביר לי ארוכות.
כאן נכנס החלק של הטנגו, אמרתי לו. אתה יכול להחליט רק עבור עצמך, אם משהו גורר אותך להליכים ואין לך ברירה אז אתה נלחם. על מה ששלך.
הבעיה עם גולן שהוא פשוט לא מצליח להבין איך הגיע למצב הזה.
אז הסברתי לו איך אני רואה את הדברים:
יש לנו נטיה לחשוב שגברים בוגדים כי משעמם להם ומפחד מאינטימיות ונשים בוגדות כי הן בודדות ורעבות לאינטימיות .
יש לנו תפיסה שאנשים מאושרים לא בוגדים, שאם היחסים טובים לעולם לא תהיה בגידה. שבגידה היא תופעת לוואי של נישואין לא טובים.
קצת כמו שאנחנו מאמינים שמי שאוכל בריא ומתאמן וחי באושר לא יחלה בסרטן.
אבל זה לא נכון וגם זה לא נכון.
והשאלה הגדולה כפי שאסתר פרל מגדירה אותה היא “האם אנחנו יכולים לרצות מה שכבר יש לנו?” זו שאלת מיליון הדולר.
כשאתם אוהבים איך זה מרגיש וכשמשתוקקים איך זה שונה?
תשוקה בקשר מחייב זה חיבור בין הצורך בביטחון בהסתמכות, בלדעת מה עומד לקרות בעוד רגע, קביעות. חוויות מקרקעות שאנחנו קוראים להם בית.
אבל יש לנו גם צורך בהרפתקאות חדשנות סיכונים, סכנות, הפתעות, השתוקקות ללא צפוי למסעיר, לנסיעות לחיפוש.
וזו סתירה. ממש כמו שאשתו של גולן אמרה לו.
היום בעצם אנחנו מבקשים, מהמערכת יחסים שלנו:
גם את כל הבטחון הקביעות הקרקוע העזרה בבית וגם תהיה החבר הכי טוב שלי אבל, תסעיר אותי, תגרום לי להשתוקק, תהיה מסתורי אפל, שווה, מענין, סקסי. ולאורך זמן.
בעצם היום אנחנו מבקשים מאדם אחד מה שפעם היינו מקבלים מכפר שלם, שייכות זהות, נוחות וחדשנות אני רוצה לדעת הכל לפני אבל גם שתפתיע אותי שגם תטפל בי כי אני זקוקה לך אבל גם לרצות אותך.
והפער גדול, בין טיפול במישהו והזדקקות לו שזה אנטי אפרודיזיאק, למול לרצות משהו….
אז לא. אני לא חושבת שזו אשמתך אמרתי לגולן
ההנחה שאם בוגדים בך יש משהו פתולוגי אצילך או במערכת היחסים שלך, היא הנחה פשוט לא נכונה.
מה אם יש דברים שגם מערכת יחסים טובה לא מספקת לך כשאת בחיפוש עצמי.
לפעמים בגידה היא פשוט חיפוש עצמי שלנו כי זו תקופה שאומרת לנו שמגיע לנו, להרגיש טוב יותר ממה שאנחו מרגישים, להיות מאושרים יותר, סקסיים יותר. זה קשור אליה לאיך זה גורם לה להרגיש בעור של עצמה
אפילו שהיא בסיכון להפסיד הכל.
בלב הרומן יש השתוקקות לחידוש לחופש לאינטנסיביות סקסואליות לחיות, לאנטי אייג’ינג. לעשות את מה שלא ציפו ממני אחרי שכל השנים עשיתי מה שציפו ממני.
אז כן היא בגדה בך וזה נוגד את כל הערכים, אולי אפילו את הערכים שלה בעצמה.
אבל זה לא אומר שאתה אשם במשהו, זה גם לא אומר שיכולת לעשות משהו אחרת. וזה בטח לא אומר שכל הנשים יבגדו בך או שאתה לא ראוי שיאהבו אותך.
וזה מה שיהיה הגשנו כתבי הגנה ונראה מתי יפול לה האסימון שבחיים אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
לא אוכל לסיים את הפוסט הזה בלי לענות על השאלה ששאלו אותי עשרות אנשים בשבוע האחרון, אחרי שפרסמתי ברכה לבעלי לכבוד יום הנישואין ה 24 שלנו.
השאלה הייתה “איך אתם נשואים כל כך הרבה שנים, מה הסוד שלכם?” חלק מהאנשים שאלו אם זה לא סותר את זה שאני עורכת דין לענייני גירושין ואיך עוד לא התגרשתי.
אז הנה 10 דברים שבזכותם אנחנו נשואים כמעט רבע מאה:
1. מרחב- יש המון מרחב בנישואין האלה, הוא עושה את מה שהוא אוהב ואני את מה שאני אוהבת.
2. חופש- מרחב וחופש זה לא אותו דבר. למרות שאני נשואה ואנחנו נשואים נישואין מונוגמיים יש לי תחושת חופש שאני כל כך צריכה. אני חופשיה ללמוד מה שבא לי לעשות מה שבא לי , הוא לעולם לא יצר את צעדיי.
3. פירגון- אני מעריצה אותו, הוא גאון בתחומו, אם תשאלו אותו יגיד לכם אותו דבר עלי
4. חברים הכי טובים- אנחנו מקפידים על שיחה עמוקה בכל יום, אפילו כמה דקות אבל אין דבר כזה שיהיו חוויות מרגשות ביום יום שלא נדבר עליהם.
5. אנחנו סומכים אחד על השניה- אני יודעת שהוא תמיד יהיה שם בשבילי והפוך. הוא מכיר בחוזקות שלי ואני בשלו.
6. רבים- אנחנו רבים. ריבים סוערים, פעם בכמה זמן, כי אכפת לנו. כי אנחנו מאד מעצבנים אחד את השניה, לפעמים. אבל אנחנו יודעים גם להשלים.
7. הוא מצחיק אותי- הוא מאד מאד מצחיק. אבל רק אותי. זה ארוע הזוי
8. אינטימיות- אנחנו דואגים לצאת לבתי קפה, למסעדות, לחופשים. להתלבש יפה אחד בשביל השניה. לראות סדרות משותפות ולשמור על מכנה משותף בין כל הדברים שאנחנו כל כך שונים בהם.
9. אנחנו מאד שונים אבל גם דומים- שונים בהתנהלות בעולם ודומים בכל מה שחשוב. הערכים שלנו זהים, האידאולוגיה דומה ואף פעם לא רבנו על הדברים החשובים באמת, כמו חינוך ילדים או איפה נגור פשוט כי אנחנו מסכימים. הריבים שלנו תמיד על שטויות.
10. כי לא ויתרנו- יכולנו להתגרש עשרות פעמים. היו לנו משברים קטנים וגדולים, הלכנו ליעוץ זוגי, כשהיה צריך עשינו טיפול כל אחד בתורו כשקם הצורך. לא ויתרנו. לא כי אנחנו גיבורים גדולים. לא כי לא רציתי לוותר, רציתי המון פעמים. פשוט כי אנחנו אוהבים. וזה הבסיס להכל.
וגם אם מחר נתגרש (זה עבור כל הסקפטיים שישר יגידו חכי את לא יודעת מה יוליד יום) אז עדין הכל נכון היה לנו 24 שנים אחורה.
ודבר אחד בטוח. זה שאני עורכת דין לענייני משפחה רק המחיש לי מה זה גירושין. כמה זה הכרחי לפעמים ויחד עם זאת כמה אנשים מתגרשים בקלות בפעמים אחרות. כשאתה מבין את המחיר אתה מוכן להלחם.
