לפעמים קשה לנו לכנס את כולם לאותו טיול/חופשה ככל שהם גדולים הטעמים שלהם משתנים, פתאום הם מעדיפים טיולי הרים על פני טיולי ערים, לפעמים הם מעדיפים ארצות שרק לחשוב על שעות הטיסה אליהם נהיה לי רע, או שפשוט “בא להם” יותר לנסוע עם החברים.
כן אני עוד זוכרת איך בגיל 17 ב”מלחמת המפרץ” העדפתי את החבר שלי על פני ההורים שלי. את התקפי הלב שעשיתי לאמא שלי שהודעתי לה שאני נשארת איתו גם אם נמות ביחד, כל זה כשמטחי טילים נוחתים על תל אביב, נחמן שי ברקע מסביר איך לא לשכוח לשים מסכות אב”כ ולהישאר בחדר האטום.
לא היו אז סלולריים, ולקח לנו זמן אחרי כל אזעקה לתקשר ולוודא שכולם בחיים. ועדין לאמא שלי לא ממש הייתה ברירה.
רק היום אני מבינה מה עבר עליה. ואיזה מזל יש לי היום שאני יכולה להיות בקשר אינסופי עם הילדים שלי שמחוברים כל הזמן אלי (טוב לטלפון אבל אני יכולה לראות מה הם עושים כי הכל בסטורי).
אז נחזור למדריד עם ילדים גדולים, שהם כבר אנשים בעצם. אתה מגלה את מדריד אבל גם אותם. איזה אנשים מפוארים הם גדלו להיות. איך ליאל הצטיינה בכל תפקיד בצבא, אותרה להיות מ”מ, ועכשיו מ”פ בלי קורס מ”פ, איך מתחננים לפניה לחתום עוד שנים כי לא רוצים לאבד אותה, איך היא מנהלת משברים של חיילים עם בעיות שהיא ראתה רק בטלוויזיה (חיילים שבורים, בודדים, עם התקפי חרדה או כאלה שנכנסים לכלא) איך היא מתמודדת עם ההורים שלהם שלפעמים מוקירים לה ומודים לה ושולחים לה מכתבים ולפעמים מקללים אותה שהשאירה את הילד שלהם שבת, כשהיא מסבירה להם שזה לטובת הילד שסוף סוף משהו יחנך אותו כי הם פשוט לא.
איך יותם כל כך מוכשר במה שהוא עושה, שהצבא מטיס אותו ל24 שעות להעביר מידע שרק הוא יודע לקורסים בבסיס עובדה, שהטייסים כרוכים אחריו בבסיס כי הוא לא רק ממחשב את קורס הטיס אלא כבר מבין במטוסים ובטיסות, הוא בעצמו כבר חצי טייס, איך הוא מנהל צוות קריאטיבי ממש כמו אבא שלו, על כל מאבקי האגו הכרוכים בו, והכל בנועם הכל כך מזוהה איתו ,זה שכולם אוהבים לא משנה מה יגיד ולמי.
ואיך גיא החל תיכון, יחד עם אימונים מפרכים בליגה הראשונה של רמת השרון, מתמודד עם הקבוצה החדשה, עם התיכון החדש הכיתה החדשה, ועם הבנות… שלא מפסיקות לסמס, לסנפצ’ט, להתקשר והוא נותן להם עיצות לחיים. איך להתמודד עם חרדות, עם קשיים. כאילו הוא לא בעצמו הרגע התחיל את התיכון עם חרדות משל עצמו.
איך לשלושתם יש טעם קולינרי משובח והם יודעים לבחור את המסעדות הכי טובות ומוכנים לנסות לטעום דברים מוזרים (אני זוכרת טיולים שהם קטנים, רצה בעיר אחרי פסטה בשמנת בכל מקום ושניצל. ומי בכלל יודע מה זה שניצל חוץ מבוינה)
אפילו הוויכוחים ביניהם, שיח אינטליגנטי ועמוק, רגשי, מטאפורי לעיתים, גם כשהמילים קשות , לא תהיה קללה חלילה ותמיד בסוף יהיה פירגון והסבר שזה הכל מאהבה.
או לשמוע אותם משוחחים על אנדרו טייט, (למבוגרים, מדובר בבלוגר פרובקטור שונא נשים) הפרובוקטור, כשיותם וליאל מזועזעים מהתכנים וגיא מגן על העובדה שהכתבות שקריות בחלקן ואף אחד לא מוכן לשמוע את ההסברים של טייט עצמו שלעיתים יש בהם אמת על החיים.
או על מהלכים בשחמט. או הרמאות הגדולה בעולם השחמט שמהם למדתי שאפילו עולם חנוני לחלוטין, יכול להיות אפל ומלא יצרים.
מסתבר שאלוף העולם בשחמט, הנורווגי מגנוס קרלסן הובס ע”י מתחרה צעיר אמריקאי בן 19 האנס ניימן. עולם השחמט כמרקחה. מגנוס האשים את ניימן ברמאות. היתה ועידת חקירה שגילתה שניימן הצעיר השתמש בפקק אנאלי ששידר לו במורס את המהלכים שהוא צריך לעשות. מהלכים שחושבו על ידי אלגוריתם של מחשב. הלם.
טיול עם ילדים גדולים, זה טיול עם האנשים הכי חשובים לכם שאתם הכי אוהבים שהופכים להיות שותפים אמיתיים למסע. ממליצה שתמיד תמצאו איזה תירוץ יום הולדת כמו שאני מצאתי לאחד אותם ותהנו. זה הפירות שאנחנו קוצרים על עמלינו. בסוף זה חינוך שלנו. והיה תענוג
- שופינג בזארה עושים במדריד- זארה לא מה שחשבתם!
כן אני חובבת שופינג. אבל שופינג שכיף לשעות כזה שלא מרוקן לך את הכיס ומשאיר אותך בתחושה של ניצול ציני. וכן אני מכירה את המשפט “עדיף פריט אחד /שווה ויוקרתי ויקר על פני הרבה פרטים זולים” לא נכון! עדיף הרבה פריטים איכותיים במחירים סבירים שכיף ללבוש בעונה הזו ולהחליף בעונה הבאה. ככה אני עם בגדים ממש כמו המילינאלים עם עבודה. רוצה להחליף, להתרגש כל יום מחדש, להחליף תלבושות, צבעים, חליפות ושמלות. העונה בצבעים האלה ובצבעים אחרים בעונה הבאה. פריט אחד יקר מידי ושווה מאד אין לי לב להחליף שנה הבאה.
לא בא לי להתייסר בא לי להתלבש יפה בסטייל ולא לשלם המון.
לכן בדרך כלל שופינג הייתי עושה בארצות הברית. מדינת האאוטלט, המון מבחר ובתי כלבו ענקיים שיש בהם הכל מהכל.
אבל בעיני זארה שינתה את עולם האופנה. יותר נכון אמנסיו אורטגה, הלא הוא הבעלים של קונצרן אינדיטקס העולמי, שזארה היא חברת הדגל שלו.
רוסיליה מרה שנולדה בצפון ספרד היתה תופרת מגיל 11, היא עזבה את בית הספר בשביל זה. ב 1963 הקימה יחד עם בעלה אמנסיו אורטגה שמגיל 13 עבד כעוזר בחנות בגדים, עסק לייצור חלוקי אמבטיה שחיקו למעשה דגמים של מותגים ידועים ויקרים במחירים נמוכים. (זוהי על קצה המזלג אסטרטגיית השיווק של זארה)
בשנת 1975 הם פתחו את החנות הראשונה בגליסיה שבספרד, לאט לאט פתחו עוד ועוד סניפים ברחבי ספרד, עד שעשור לאחר מכן הקימו את חברת אינדיטקס החזקות.
משנות ה 80 עברה החברה מייצור חלוקים לייצר אופנה בעיצוב צעיר יותר. בשנת 1988 נפתח הסניף הראשון מחוץ לספרד, בפורטוגל השכנה ומשם השמיים הם הגבול.
גם אמנסיו ומרה לא דמיינו את ההצלחה, 73 מדינות בעולם, 23 סניפים רק בישראל ו 1700 ברחבי העולם.
גם את זה לא דמיינה מרה, בני הזוג התגרשו בשנת 1986 לאחר שהתגלה למרה, שאגב לא חשדה בדבר, שלאמנסיו נולדה בת מהמאהבת שלו. מסתבר שעד ללידה זו לא ידעה מרה שבעלה מנהל רומן ארוך עם פלורה פרז.
מרתה אמנסיו הבת ה”ממזרה” שהיום כבר בת 38. ולמעשה כבר משנה שעברה היא יורשת העצר שמנהלת היום את זארה. אביה בן ה 86 פרש לפני עשור אך מספרים שעדיין ממשיך להגיע מידי יום למטה החברה שלחופי האוקיינוס האטלנטי וממשיך להיות בעל השליטה בחברה ששוויה היום 89 מילארד ארו. מה שהופך אותו לאדם העשיר בספרד.
אגב אמנסיו ופרז נשואים עד היום ופרז מייצגת בדירקטוריון את המשפחה שמחזיקה ב 60% מהמניות. גם שניים מאחיה של פרז עובדים בקבוצה מזה עשרות שנים ומנהלים את זארה ומאסימו דוטי. בעלה של מרתה עובד בחנות המקוונת, למרות שאחותה החורגת סנדרה, כלל לא קיבלה תפקיד בזארה אך לאור זאת שירשה את מרה אימה ב 2013 , הפכה להיות האשה העשירה ביותר בספרד אחרי אביה.
מה שמיוחד בזארה זה הניהול שלה.
רוב הסניפים הם לא זיכיונות אלה בעלות פרטית של חברת אינדיטקס עצמה. ושיטת השיווק גאונית.
“פאסט פאשן” הם הראשונים בתצוגות האופנה העולמיות של כל מותג על ידוע מדיור ועד פראדה, עשרות מעצבים שעובדים בזארה (ולא רק בזארה פול אנד בר, מאסימו דוטי, ברשקה, סטראדיבריוס, אוטרקווה ואוישו) מעתיקים מפתחים, ומייצרים כמה שיותר פריטים, הגדלת כמות הפריטים גם במחיר הפסד לחברה היא המנטרה המתנוססת על דגל החברה.
זה ואיכות ללא תחרות במחיר . אופנה גבוהה במחיר נמוך.
גם אמנסיו וגם מרתה מעולם לא החזיקו משרד משלהם והעדיפו להיפגש בחללים משותפים. והמטרה שלהם היא לעשות טוב להמונים וגם כמובן כסף , והרבה.
אז למה בכל זאת לקנות זארה במדריד?
כי בכל חנות יש משהו אחר. קולקציות על קולקציות שלא תפגשו בזארה בשום מקום אחר בעולם. ביניהם שיתופי פעולה עם מעצבים מובילים, גיוון חידוש, בבדים בגזרות והשפעות מכל מעצב שאהוב עליכם באשר הוא.
המחיר. המחיר אוי המחיר 60% פחות, לפחות, מישראל. וזה אומר הכל.
המידות, בזארה במדריד יש עד מידה 46 השפויה לכל הדיעות מכללל הקולקציה!
כמו שאתם מבינים היה קצת שופינג במדריד. ואפילו בעלי שנדהם מה יש לי לעשות בכל זארה נכנס והבין. פשוט מרהיב, יפה וחווית קניה בחנויות מסוימות שלא נופלת מחנויות של לואי ויטון במילאנו. תענוג.
- הפרעות אכילה? לא בחופשה!
מאחר ויש לי עניין עם דימוי הגוף שלי ואני למודת אלפי דיאטות (אין אחת שתחשבו עליה שלא ניסיתי) תמיד אומרים לי זה אכילה רגשית. ואני תמיד צוחקת שלא אצלי. אצלי זה אכילה בכל רגש. כשטוב לי כשרע לי וכשלא נורא לי. אני פשוט אוהבת אוכל. אוכל טעים מושקע יפה אבל אוכל. ולא זה לא רגשי. לאחרונה (טוב לא באמת לאחרונה מאז 2020 בקורונה) נכנסתי למוד של : “כוסאמק חיים פעם אחת” .
ומאז קשה לי מאד לחזור לתלם. לפני כשבועיים קניתי לי ולחברתי שותפתי לפשע. (לא אכתוב מי זו כי זה באמת ענין פרטי), את הספר של מעיין סרי “רעבות” הבנתי שדי וצריך לעשות משהו בענין. וקבעתי לי פגישה טיפולית לאחרי החגים, אולי היא תשכנע אותי שאני באכילה רגשית באמת ואז גם תפתור לי את החזית הנצחית והבלתי פתורה הזו.
ואז נסעתי למדריד. ולמרות שהכל היה פרוס לפניי אכלתי בדיוק במידה. ושם הבנתי את מהותה של אכילה רגשית. הייתי רגועה מאושרת ובשופינג בזארה כך שגם כשהגעתי לאכול, אכלתי מהכל, אבל במידה.
מכאן השיעור החשוב שאם מצליחים לשמור על איזון פנימי גם החיצוני יתאזן. אז איך לעזעזל אפשר להשאר באווירת מדריד עם 4 או חמישה דיונים בשבוע משרד גדול ועשרות לקוחות… טוב זה כבר שיעור אחר.
רק אגיד שאני עובדת על זה. יודעת את הכלים ולא תמיד מתמידה בהם. אז עכשיו שנה חדשה החלה ואני מבטיחה לעצמי בשנה הבאה להתחייב לאיזון פנימי. לפחות לנסות….
