בשיחה האחרונה שלי עם אבא שלי Zion Bekor הוא אמר לי
יו איימי איזה ארוך את כותבת אני לא מסוגל לקרוא כל כך הרבה…
אז כמה מילים על השבוע האחרון ועל כתיבה בכלל:
- אבא אני כותבת כדי שיקראו, אבל קודם כל אני כותבת בשבילי. כתיבה מסדרת לי את הראש, הופכת אירועים לשיעורי חיים, מאמנת אותי לבאות, מסכמת לעצמי, מצחיקה אותי לפעמים, מדייקת את העבר כדי שאדע לדייק את העתיד. אז לא אני לא אקצר. לא כולם חייבים לקרוא הכל. ואני לגמרי מודעת לזה.
- כשממש התמסרתי כתבתי ספר. וזה האירוע המרגש ביותר בחיי כרגע. הספר עולה היום לאתר ההוצאה של מטר , ועד סוף שבוע הבא יהיה בחנויות ממטולה ועד אילת.
- כשנפגשתי עם העורכת המלווה המושלמת שלי בסיום הכתיבה, ארוע שהיה כבר לפני שנה ו4 חודשים. (אתם פשוט לא מדמיינים כמה ארוך מייגע וקשה זה להוציא ספר, בטח לא בהוצאה עצמית) היא אמרה לי שהספר שלי הוא כמו חיבוק, שכל מי שתקרא אותו תרצה לקנות אותו לחברות שלה. והלב שלי הרגיש כאילו מילאו אותו בחלב חם ומתוק.
- יש לי שני כובעים, ואני כותבת בשניהם. לפעמים אני רק עורכת הדין לענייני משפחה, לפעמים אני רק מאמנת, ולפעמים אני שניהם. בבלוג שלי יש נושאים. משפטי, אימוני. וכשדור שמעלה את התכנים לבלוג מתקשר ושואל איפה לשים? באימוני או במשפטי? לוקח לי שעה להחליט. כי המשפטים הם חלק מהחיים ואימון כולם צריכים.
- לא, אני לא משלמת לאף אחד שיכתוב לי. אני כותבת בעצמי. ואני מעריכה מאד את אלה ששולחים לי בקשות לכתוב עבורי תוכן. זה בהחלט מקצוע נדרש וחשוב כותבי תוכן. אבל הקול שלי זה לא משהו שאני ידועת או רוצה להתפשר עליו.
- השבוע הזה היה מלא בדיבורים על כתיבה, על הספר, על מי אני רוצה שיקרא אותו, למי אני חושבת שהוא מתאים, מה הערך שלו, עוד המון המון שאלות ששאלו אנשי יחסי ציבור שהוצאת מטר דואגת שיהיו לספר. “אנחנו מאמינים בספר” כתבה לי דנה מההוצאה תוך שהיא מדגישה שהוסיפו לספר “דשים” בכריכה. ככה נוהגים בספר שמאמינים בו. ואני ממש התרגשתי מעוד 5 ס”מ של נייר מכל צד כאילו הכתירו את הילד שלי עכשיו למלך הכיתה. ורק נשאר לדאוג שהוא לא יאכזב.
- הנמכת ציפיות בזה עוסקת היח”צ של ההוצאה. “יש אלפי ספרים” היא תגיד לי, ותמשיך להנמיך לי ציפיות עוד ועוד, “ספרים היום זה שוק מאד קשה, אבל אנחנו מאמינים בספר”. אז עצרתי אותה ואמרתי לה, הבנתי לא יאהבו, לא יקנו, לא יפורסם. זה לא מעניין אותי. זה הילד שלי, אני אוהבת אותו ככה כמו שהוא. אני מאמינה שהוא נולד כדי לעשות טוב לעולם וזה תלוי גם קצת בעולם אם הוא רוצה שיהיה לו טוב. אין לי שליטה על כולם.
- מחר הספר יתחיל לנוע דרך המרלוגים (מילה חדשה שלמדתי יחד עם דשים, העתק שמש ועוד) מרכז לוגיסטי לכיוון החנויות. סטימצקי וצומת ספרים. תוך שבועיים יגיע לכל הארץ, יעלה לאתר עברית, ומהיום כבר באתר ההוצאה, המסע שלו התחיל אצלי בבית כבר לפני כמעט שלוש שנים ויסתיים במסע אל החנוית. החיים זה מסע , הנה מתחיל מסע חדש.
- כל החיים אנחנו רוצים שיאהבו אותנו, ההורים שלנו, החברים, בסוף כולם רוצים להיות נאהבים. ומי לא רוצה שיאהבו את הילדים המושלמים שלו?…אז כן אני רוצה שתאהבו את הספר שלי, את הכתיבה, שתכירו בערך שלו, אבל כמו שפתחתי בסע’ הראשון שם הסברתי לאבא שלי שאני כותבת בשבילי ואכתוב כנראה גם אם לא תקראו, אז זה ככה גם במקרה הזה, מקוה שתקראו אבל הייתי כותבת בכל מקרה.
- רק משפט אחרון, אחרון להיום לא לתמיד…תזכרו שסערות לא נמשכות לנצח.
