אני חובבת סרטים דוקומנטריים, בייחוד את אלה של נטפליקס, שתמיד משקיעים גם בצילום והופכים את הסרטים הדוקומנטריים שלהם ליצירת אומנות.
אתמול צפיתי בסרט הדוקומנטרי של ג’ונה היל “Stutz”.
הסרט הזה ריתק אותי, לא יכולתי להתגבר על התחושה שג’ונה היל (למי שלא מכיר שחקן הוליוודי “הזאב מוולסטריט” ) עשה בסרט את מה שאני עשיתי בספר שלי.
ג’ונה עבר משברים לא פשוטים בחייו, ועשה מסע טיפולי שעזר לו להתמודד עם איתם. אבל לא רק התמודדות עם משברים, אלא גם לקבל את עצמו ולהיות הרבה יותר מאושר. הוא עשה את המסע הזה עם ד”ר פיל סטאטס שהוא פסיכיאטר.
והוא כל כך התרגש ממה שלמד שם, כל כך התעצם, למד, השתנה, התפתח שכל מה שהוא רצה בסוף התהליך הזה זה להנגיש לכולם את הכלים הייחודיים שעזרו לו. ושכולם יהיו מאושרים.
מסתבר מחיטוט קצר באינטרנט שד”ר סטאטס כתב ספר. והוא אפילו תורגם לעברית ונקרא “הכלים”
“אתה מאה אחוז תרגיש הרבה יותר טוב” מבטיח סטאט “אם תעשה בדיוק אבל בדיוק מה שאני אומר”.
הלם. הרי מטפלים לא אמורים להגיד למטופלים שלהם מה לעשות. הם אמורים להנהן ולשאול שאלות מקדמות במקסימום. המטופל אמור לעבור תהליך ארוך שמביא אותו לתובנות. עובדה שכמובן אני לא יכולתי לסבול ולכן ממש לא הלכתי להיות מטפלת. אני עורכת דין מה שמאפשר לי להגיד ללקוחות שלי בדיוק אבל בדיוק מה אני רוצה שיעשו, כדי להביא אותם אל המטרות שלהם. המטרות אצלי הם גם לצמוח להתפתח לעבור שינוי. ולכן כל כך התלהבתי מסטאטס שהוא לא רק דינמי אקטיבי אלה ממש ממש אומר מה לעשות.
כבר מהשניות הראשונות של הסרט די ברור שלא מדובר בסרט רגיל, באדם רגיל, או בסיטואציה רגילה. הרי אין יותר סודי מחייו האישיים של המטפל שלך. אנחנו בקושי יודעים משהו על הפסיכולוג שמטפל בנו. זו הדיסציפלינה, זה לא עוסק בך אלא במטופל בלבד.
והנה ג’ונה היל יושב ומראיין את המטפל שלו, שמספר תוך כדי סיפור חיים מדהים, שברירי, נוגע ללב. שאני ממש לא אחשוף כדי לא לעשות לגמרי ספויילר. וגם את סיפור ההתמודדות שלו עצמו, חרדות, דימוי גוף, אבדן. כששניהם מתמודדים עם הפחד הקמאי הגדול ביותר שלנו, מוות. יפה לראות איך המטפל מוכן להיות פגיע וחשוף ומשתמש בכלים שלו עצמו כדי להתמודד ממש כדי שנראה שזה עובד.
תוך שימוש בהומור עצמי, בבדיחות עם ג’ונה, שפעם אחת אפילו חושף את המטפל במערומיו ואומר לו אתה בורח לבדיחות כל פעם שמדברים על רגש, ממש כמוני. בוא נשאר רציניים,
הסרט מצחיק, נוגע ללב ובעיקר נותן סט כלים יפיפה להתמודדות. ובעיקר משכנע שלכולנו יש כוחות פנימיים בלתי מנוצלים שאם נשתמש בהם יפתרו את הבעיות שלנו. הכלים מספקים מענה לקושי הגדול שלנו, ההמתנה האינסופית לתחילתו של שינוי (מה שקורה בטיפול המסורתי).
במקום לעסוק באובססיביות בעבר ובסיבות למה הגענו למצב הזה, חשובות ככל שיהיו הכלים מציעים לנו להתמקד בהווה ובמתן פתרון והקלה מידיים. והנה שבעה מהם לפניכם:
1.כח החיות- כשלא טוב לכם לא חשוב מאיזה סיבה, או באיזה משבר אתם, אם אין לכם פתרון כרגע תעבדו דבר ראשון על כח החיות. כח החיות הוא משולש כשבבסיסו הגוף שלך, אמצעו היחסים שלך עם אחרים, ובראשו אתה. כשלא מסתדר לכם תתחילו לעבוד קודם כל על הגוף: ספורט, תזונה, שינה, תעבדו על ההרגלים האלה שפרו את המדדים הגופניים, ואז תעבדו על היחסים. ארוחת צהריים אפילו עם האדם הכי משעממם כשלא בא לכם לראות אף אחד, תחולל פלאים. באותו רגע האדם הזה מסמל את כל המין האנושי והנה אתם יוצרים קשר. ואז תעבדו על עצמיכם. איך? תכתבו את עצמיכם. כתיבה היא קסם (מי כמוני יודעת) .
כח החיות הוא התשוקה שלכם . אם אתם אבודים קודם כל תעבדו על הכח הזה מי שיקפיד על החיות שלו. ממש ישתוקק להתחבר לחיות שלו, תזונה שינה ספורט , יחסים כתיבה (יש את זה לכוללם) יגלה בוודאות מה התשוקה האמיתית שלו. זה הצעד הראשון. זה זול, נגיש וכולם יכולים.
2.חלק X- זה הנבל בעלילה, כח הרשע. לכולנו יש אותו את חלק X, כח בלתי נמנע שרוצה למנוע מאיתנו מלהתקדם לצמוח , חוסם אותנו. רוצה למנוע מאיתנו להשתנות, לא מאפשר לנו למצות את הפוטנציאל שלנו. אם אתה בן אדם יש לך את החלק הזה. זה שלוחש לך באוזן, זה לא אפשרי , עדיף שתוותר, חלק שאחראי על הפחדים המושרשים שלך העמוקים. איך לעזאזל נפטרים מזה? אי אפשר!
לכן בעצם יש 3 אופציות של מציאות. כאב, אי ודאות, ועבודה מתמדת.
בלי ה X הזה לא נתפתח לא נגדל לא נשתנה. אין גיבור בלי רשע. בלי נבל. צריך את הנגטיביות כדי לנצח אותה ומה שיעשה אותך מאושר זה התהליך עצמו.
הביטוי היצירתי הגבוהה ביותר של אדם הוא היכולת ליצור משהו חדש למרות הקשיים וככל שהקושי גדול ההזדמנות גדולה.
זה הדבר הכי קרוב לאלוהות אומר סאסטס.
3.שרשרת הפנינים- שרשרת פנינים שבנויה מעשייה . כל הפנינים שוות בגודלם ומסמלות מעשים. גם אם המעשה קטן, או גדול, תורם יותר או תורם פחות הפנינים באותו גודל. כי העיקר שעושים. אבל הכי חשוב זה שתמיד אנחנו שוזרים עוד ועוד פנינים. ונבחן את עצמינו רק על פי מדד הפנינים. עוד ועוד עשיה.
בטחון אמיתי הוא: חיים בחוסר ודאות ולהתקדם קדימה למרות זאת. המנצח הוא תמיד זה שיפעל הכי הרבה למרות סיכון, סיכוי, פגיעות, בושה, מבוכה. הפעולה משחררת. וגם אם בכל פנינה יש נקודה קטנה של “חרא” ככה ממש אומר סטאטס זה עדין לא אמור להפריע לנו להתקדם. למרות הכל נוע תנוע!
4.הצל- הצל הוא הצד שלך שאתה רוצה להחביא מהעולם. איך אתה תופס את עצמך וחושב שאם תתנהג אחרת אנשים לא יראו את זה. מה נוכח בתוכך. האם עדין הילד הדחוי, המוחרם, הבודד, זה שלא רצו להיות חברים שלו, שמרגיש שמן או מכוער? לכל אחד יש צל. אבל בעם הצללים שלנו דומים. כי לכולם יש צל שהם רוצים להסתיר. תמצא את הצל שלך תתמקד בו ורק אז תדע איך לעבור אותו
הצל זקוק לתשומת הלב שלך, לקבלה. וזה התהליך המרפא. להיות בסוף מתואם עם הצל שלך. לא להתכחש לו. להפוך לשלם יחד איתו.
5.המבוך- אנחנו אומרים לעצמינו בדרך כלל , אני אתגבר על העלבון, על מה שהוריי עשו לי, על מה שהוא עשה לי, רק אחרי שיהיה פה גמול. רק אחרי שהוא ישלם על זה. כי זה לא פייר. זה לא הוגן. ואז אתה תקוע בעבר. כל הזמן עסוק באופן אובסיסיבי במה קרה לך ומי אחראי לזה ומתי הוא ישלם על זה. אתה במבוך. וזה נורמלי. האדם הממוצע רוצה שמישהו ישלם על מה שקרה לו. וזו הדרך שבה אנחנו חושבים שנקבל סיפוק. אבל הסיפוק לא יגיע מבחוץ. אלה רק ממך. וזה נקרא אהבה פעילה. לאהוב למרות מה שעשו לך ולהמשיך הלאה.
6.קבלה קיצונית- האמונה שאפשר ללמוד מכל חוויה תגרום לנו לסחוט את הלימון הזה, כל חוויה תיסחט עד תום על כל השיעורים שבה. לא נשפוט אותה, נמצא בה משהו חיובי גם אם היא לא טובה, כי אז אתה בעצם מאמין שיש שם משהו יותר יקר וחשוב של משמעות וגם הקשה ביותר הופך להיות בעל ערך.
7.הזרם המודה – זרם אין סופי של מחשבות הודיה על היש עד שמפסיקים לחשוב על דברים ספציפיים ורק נשארים עם התחושה הזו שאופפת אותנו כמו שמש חמימה של אושר. זה הזרם המודה. לא עצם ההודיה אלה התחושה בגוף שמגיעה בסופה של שרשרת מחשבות בהם אנחנו מודים על מה שיש.
ולבסוף סטאטס מסכם בסוד החיים:
אף אחד לא מבין בהכל האושר תלוי בדרך בה אתה מקבל את הדברים ומה אתה עושה בקשר אליהם.
מומלץ בחום
