בשבוע שעבר כתבתי כאן על הפרעות אישיות, ניסיתי לעשות קצת סדר בבלגן. בעיקר לאור השיח החשוב מאד והער על בני זוג נרקיסיסטיים, על התמודדות מולם ועל הפרידה מהם.
אבל לא רק בני זוג יכולים להיות נרקיסיסטיים. יש גם הורות נרקיסיסטית!
הורות נרקיסיסטית היא הורות של התעללות רגשית, שיש לה השלכות עצומות על העתיד של הילדים, זו הורות בה ההורה הנרקיסיסט מרוכז בעצמו יכול לגרום לילדים לחסכים רגשיים, פגיעה התפתחותית, חוסר בטחון עצמי, חוסר יכולת למצוא את קולם האישי כבוגרים ועוד . הורות נרקיסיסטית מייצרת היפוך תפקידים ההורה למעשה הוא הילד והילד הופך ילד הורי. הפצע הנרקיסיסטי שנוצר בנפשו של הילד , שדואג מרבית ילדותו להורה שלו, חיי באשמה תמידית ולעולם מכה עצמו על סדרי עדיפויות בהן הוא ישים עצמו לפני ההורה. פצע שלא מחלים.
במאמר “כקול קורא במדבר מבט על ילדים הגדלים במשפחה נרקסיסטית” כותבים מנשה כהן ואלי פראשה, כי לפי אלכסנדר לואן , הנרקיסיסט מתכחש לעצמי האמיתי שלו ובניגוד לאמונה הרווחת, על אהבה עצמית נרקיסיסטית גרנדיוזית, נרקיסיסטים אינם אוהבים אף אחד וגם לא את עצמם.
ספק אם זה רלוונטי לילד שגדל אצל אמא נרקיסיסטית, אם היא אהבת את עצמה או לא. הילד הזה ירגיש תמיד ובכל עת, שהיא אוהבת את עצמה יותר ממנו. ואולי לא אוהבת אותו בכלל.
אני כותבת כאן לראשונה על הורות נרקיסיסטית ולמרות שזה ממש לא קשור לגירושין (לא לגמרי לא קשור תכף תבינו למה, הקושי לחיות עם ילדים שגדלו אצל הורים נרקיסיסטיים בא לידי ביטוי במערכות היחסים הבוגרות שלהם) הרשימה הזו חשובה מאין כמותה.
ואני מזמינה אותכם לקרוא ולבדוק אם תמצאו כאן תשובות עליכם כהורים או כילדים וממש לא חשוב בני כמה אתם.
אז כפי שכתבתי בשבוע שעבר הפרעת אישות נרקיסיסטית נמנית על הפרעות האישיות בפסיכיאטריה (יחד עם הפרעת אישיות גבולי, אנטי סוציאלית והיסטריונית). למרות שההפרעות שונות זו מזו לכולן
3 מאפייני קבועים וברורים:
הצורך לתשומת לב, קנאה פתולוגית בילדים שלהם ובאחרים, ונקמנות.
מעבר לשלושת המאפיינים הזהים הללו, הפרעת אישיות נרקיסיסטית ייחודית ביישום המאפיינים הללו, איך תזהו אם אתם ילדים להורים נרקיסיסטיים, הנה לפניכם התסמינים המרכזיים:
אימהות בעלות הפרעת אישיות נרקיסיסטית מנהלות את המשפחה בשיטת הפרד ומשול. בין הילדים לאביהם ובין האחים עצמם. הם מסבירות לילדים עד כמה אבא פוגע בהם, נטש, לא עובד מספיק, לא רומנטי מספיק, לא אוהב מספיק, לעיתים מקצינות ומשתפות בסודות מחדר המיטות (הוא לא נמשך אלי אבא לא רוצה אותי וכו) את ילדיהם הקטנים כדי לייצר איום, פחד ובעיקר ניכור הורי, בין הילדים לאב.
אבות נרקיסיסטיים, יעודדו את הילדים להתכחש לאימם, לא לכבד את החינוך שהאם רוצה לנקוט בו, גבולות תואמי גיל וכו (הרבה פעמים כשאת מתגרשת מאב נרקיסיסט הוא לאחר הגירושין ייתן לילדים את כל מה שאת סירבת לתת להם, כדי להקטין אותך ולדאוג שהילדים יהיו בצד שלו בניסיון למחוק אותה מחייהם, עד ניכור הורי מוחלט. אימהות בדרך כלל יעדיפו להשפיל ולהקטין אותו בפני הילדים. ואפילו בפניו.
הורים נרקיסיסטיים, יעדיפו ילד אחד או שניים, לעומת אחיו ויהפכו את השאר “שעיר לעזעל”
שני סוגי הילדים גם ה”נבחרים” וגם הדחויים יגדלו עם אותם בעיות בדיוק, חוסר איזון בתפיסה עצמית, חוסר בטחון, מטלות שאינן תואמות גיל.
הורים נרקיסיסטיים ישתפו אותכם בחרדות שלהם, בדאגות שלהם מגיל אפס, יבקשו את עצתיכן, תמיכתכן האינסופית והבלתי מתפשרת בהם, יגרמו לכם לחוש שאתם המגשרים בינם ובין העולם החצון, השכנים, בני זוגם, שאם לא אתם הם יתרסקו.
הדינמיקה החולנית בבית מובילה לרוב לסכסוכים אינסופיים בין האחים לעיתים אף לניתוק קשר מהמשפחה. בין היתר כי הקנאה הפתולוגית שלהם עוברת דרך ביקורת , השוואה בינכם לבין האחים שלכם או בינכם לבין אחרים. “תראי את הילדים של… איזה טובים הם למה את לא כזאת?”, “את ילדה רעה אני מאחלת לך שאלוהים יתן לך ילדה כמוך”. “למה את היחידה שלא מסוגלת ללמוד?” וכו
או בשפה אחרת, מסר ברור שמשהו בכם דפוק! מסר שתלכו איתו כל החיים בלי להבין למה.
אהבה שאינה תלויה בדבר? אין!
בהרצאה של רוס רוזנברג “הורים נרקיסיסטיים יוצרים תלות הדדית” (תרגום חופשי מאנגלית)
הוא מסביר, כי פעמים רבות ההורה הנרקיסיסט רוצה להעניק לילד ילדות אחרת ממה שהוא חווה, אבל הם פגומים בצורה שאינה מאפשרת להם לבצע את זה. ההורה הנרקיסיסט הוא למעשה הורה פגוע בעצמו, אשר מזניח את הילד ולא ממלא את צרכיו. לא מדובר בצרכים פיזיים, לבוש, הזנה וכו. אלא בצרכים רגשיים שכל כך חשובים מהורים בטח בגילאים רכים בשנים. ההבנה של הילד שהוא חייב להיות ילד טוב, מרצה, משמח. גורמת לילדים כאלה התבגרות מואצת, לקיחת אחריות על ההורה, ונסיון להגן עליו מפני העולם שהם מאמינים שרק רוצה לפגוע בו. ילדים אלה יגדלו להיות מבוגרים שמאמינים שההצלחה נועדה לאחרים, שלהם תמיד משהו רע יקרה ושאין טוב בלי רע. ויחכו לגרוע מכל כל הזמן.
הילד יבין מהר מאד שאם הוא לא יבצע את הנדרש ממנו וישים את צרכי ההורה במקום ראשון לא יאהבו אותו. ינטשו אותו, ידחו אותו. בניגוד לילדים שגדלים בבתים בריאים שבודקים גבולות ויודעים שיאהבו אותם גם אם יכעסו.
רכילות
הורים נרקסיסטיים דואגים לרכל על הילדים שלהם עם כל אחד מהם בנפרד, בכלל על בני המשפחה, אמירות קשות מכלילות לעיתים גזעניות, סטיגמות, (הילדים של אחותך נוראיים, אחותך עושה אותי חולה, היא שחצנית, הכל בזכות זה שיש לה כסף וכו). אך כשהם יעמדו ממול אותם אנשים שהם מכפישים מאחורי הגב, הם יהיו נחמדים וחנפניים. הרכילות נועדה, לייצר מחנות ולעזור לשיטת ה”הפרד ומשול”. ומשמשת כאמצעי לחדירה לפרטיות של אחרים תוך יצירת “שיתוף פעולה” ותחושת הדדיות. הורים נרקיסיסטיים לא רוצים ילדים מאוחדים כי אז הם לא מרכז העניינים. כשהם מייצרים רכילות בכל פעם עם משהו אחר על משהו אחר הם מרכז העניינים שם הם אוהבים להיות.
שקרים וגזלייטינג
הורים נרקיסיסטיים, משקרים, מספרים דברים לא נכונים אחד על השני. לא עומדים בהבטחות, מכחישים דברים שהיו, אומרים שלא אמרו את אשר אמרו , ממציאים נרטיב שלם שהם מאמינים בו. המטרה מקדשת את המצעים. אין מוסר אין מצפון.
אחד הסיפורים הקשים על אמא נרקיסיסטית ששמעתי מלקוח היה שהיא היתה מאשימה את הסובבים אותה בגניבה. פעם זה העוזרת שגנבה לה תכשיט פעם מוכר הפלאפל שגנב לה משקפי שמש. וכשהפריטים נמצאים עוברים לסדר היום . אחרי שכמובן היא הייתה עושה את המוות לעוזרות המסכנות.
אפס לקיחת אחריות.
אמהות נרקסיסטיות אלופות בגזלייטיניג. מכחישות מציאות , גורמת לך להטיל ספק בשפיותך. “אני אמרתי לך משפט נורא כזה? מה פתאום את ממציאה” כל הזמן מעבירה עליך ביקורת וכל ביקורת הופכת חסרת פרופורציה. את אשמה כי “את הבנת אותה לא נכון” והיא “לא התכוונה בכלל למה שחשבת שהתכוונה” אחת הלקוחות שלי נשברה כשאמא שלה אמרה לה שהיא זו שגרמה לה לסרטן. רק בזכותה נהיה לה סרטן השד. כי היא פגעה בה מתי שהוא וגרשה אותה מהבית. הלקוחה האומללה התמוטטה מהאמירה הזו. אמירה שמייחסת תכונות על אנושיות לילדה על מנת לייצר אשמה ולשלוט בתשומת הלב, אגב הילדה היתה בת 37 אבל זה לא משנה. ילדים הם ילדים הם ילדים בכל גיל. כל עוד ההורים שלהם בחיים.
זה נורא מבלבל שלמתבונן מבחוץ היא נראית אמא מושלמת, אדיבה, נגישה
כל הזמן אומרת כמה היא אוהבת את הילדים שלה. אמא שתכין עוגה לבית הספר, תכין אוכל לחברים שמבקשים ממנה, תהיה נחמדה לכולם, מוגזמת בנתינה לזרים, אך אכזרית בבית פנימה
תעשה איתך שיעורים ואפילו תכין לך עבודות, אבל גם תייצר דרמה ותתנהג כאילו לא היא יצרה את הדרמה
היא הקורבן המושלם, הכל קורה לה.
היא שולטת בכולם על ידי יצירת תחושת אשמה.
קשה מאד להיות ילדה לאמא נרקיסיסטית. זו ילדות מלאת כאב. את אף פעם לא מבינה למה אחרים מקבלים את הגרסה השמחה ואת לא.
אם יש לה מחלות, הם ישמשו אותה לעשיית מניפולציה שלא נגמרת. והיא תשלח את אבא להגיד שאסור להכעיס, להרגיז לפגוע כי אמא חולה. וגם אם היא לא חולה בשום דבר ברור, רוב הזמן היא פשוט “לא מרגישה טוב” אז חייבים להתחשב בה.
אמהות נרקסיסטיות הן ילדותיות מאד
תלויות רגשית
במקרה כזה כל המשפחה סובבת סביב הצרכים של האמא, וכולם נותרים מרוקנים רגשית
אז מה לעזעזל קורה עם אבא? איפה הוא?
אבא חייב להחזיק אותה שמחה, לשמור על השלום, מתעלם מכך ששהיא פוגעת בילדים כדי להחזיק “שלום בית” גם אם הוא האבבא הטוב בעולם ברגע הזה הוא שותף להזנחה הרגשית של הילדים ולא חשוב אם הם בני חמש או חמישים.
הדאגה שלו אליה היא פול טיים ג’וב. אחרת…..
הורים נרקיסיסטיים נעים בין אלה שמתעלמים מהילדים שלהם לאלה שמבקשים לחיות דרך הילדים שלהם. “תספרי לי הכל, אנחנו חברות הכי טובות” “את החברה היחידה שלי” קראו לכם את היומן, חיטטו לכם בחדר, לא שמרו על הפרטיות שלכם.
השתמשו בהפצצות אהבה, “אני אוהבת אותך, את מדהימה”. רק כדי להסיר מכם את המגננות כדי שיוכלו להמשיך לפגוע בכם ולשים את עצמם ואת הצרכים שלהם במרכז.
כל אי-הסכמה למה שהנרקיסיסט אומר שהוא נכון, או לגבי תפיסת המציאות, נתפסת כהתקפה. התוצאה של אי-הסכמה תהייה התקפה אישית, האשמה, ביקורת ואף “עונש”. זה “חינוך” מתמיד של איך אתה צריך להתנהג ומנגנון שליטה.
ההורה כל הזמן מבטיח הבטחות שאין להם שום כוונה לקיים אותן. זה יכול להיות דברים קטנים כמו אקנה לך מתנה אם תעשי כך וכך או אני אבוא לעזור לך עם התינוק. הבטחות אלו מעוררות ציפייה ותקווה ובסופו של דבר גורמות לאכזבה גדולה והרגשה של תסכול
אני מאמינה שזה מאמר קשה לקריאה
אף אחד לא רוצה להגיד דברים רעים על אמא ואבא שלו, כיבוד אב ואם הוא מצווה חשובה. אבל כמי שרואה אלימות והתעללות על סוגיה אני רואה בעצמי שליחה של העברת מידע
הרבה מאד אנשים חיים בחוסר מודעות. החיים שלהם קשים הם לא מצליחים ביחסים זוגיים או בקרירה, או בהורות. והם לא יודעים על מה לשים את האצבע. אני מאמינה שמודעות וידע מובילים לאור גדול, תובנה שיכולה לשנות חיים.
אז כן יש הורים שמתעללים התעללות גלויה בילדים שלהם, שמסתובבים עם סימני אלימות שקל לראות, אבל יש גם התעללות סמויה שנעשת בבתים “נורמטיביים”
עם אמא או אבא נרקיסיסטים, שהם הורים מתפקדים, מספקים בית והם מתפקדים בקהילה. הכל נראה נורמלי לכאורה. מה שמבלבל גם את הילד שעבר התעללות. כי ביננו “אמא יש רק אחת” “זאת האמא היחידה שיש לך תכבדי אותה” “לפחות לך יש אמא”
אבל אימהות נרקיסיסטיות לדוגמא משאירות צלקות על הלב, הנפש והמוח של הילדים. וצלקות לא נעלמות. יש תמיד סימנים.
אם המאמר הזה עזר לכם שתפו אותו עם אחרים
