למה זה קרה לי?
אם הוא בגד בי, ולקח עכשיו בחורה צעירה ממני ב 20 שנה, לדובאי במחלקה ראשונה למה אני צריכה להסכים למכור את הבית? אני רוצה את הבית!
הוא אגואיסט, נרקסיסט, הוא לא רואה אף אחד חוץ מהמאהבת שלו , לא אותי ולא את הילדים שלו, אני לא אסכים לזוז בחיים.
את זעקות השבר האלה שזעקה סימה אי אפשר היה כמעט לשאת. מי שחצה את דלפק הקבלה, לא יכול היה להתעלם מהדמעות שאילנה מנהלת המשרד הזילה, הכאב שבו נזעקו הדברים מפי סימה פילח גם את הקשוחים שבלבבות, והלב של אילנה ממילא אפילו לא חצי קשוח.
סימה עו”ד מצליחה, הפסיקה לעבוד כבר לפני 3 חודשים. “הוא גמר אותי” היא תגיד לי. כאב הבגידה פירק לי את הגוף ושבר לי את הלב. “אני רוצה שיסבול!” תודיע, “אני רוצה נקמה, אני רוצה שיצטער על הרגע הזה שהחליט לעזוב את הבית שלנו בשביל הילדה הזאת”.
הבנתי אותה. ראיתי לה את הנשמה הפצועה וממש הבנתי עד כמה היא רוצה שיהיה לו רע. תמיד בשלב הזה, כשאלמנט ההפתעה הוא עצום הכאב מנהל את הארוע. “אני לא מבינה למה זה קרה לי? מה עשיתי לא בסדר?” היא תמלמל כל הפגישה דרך הדמעות.
המיתוס שבזוגיות האשמה היא תמיד 50/50 הוא רק מיתוס. לא תמיד האחריות היא באמת שווה. לפעמים גורמים חיצוניים משנים את המשוואה הזו. משברים של אחד מהצדדים, עשיה חדשה שבן הזוג כבר לא קשור אליה ומייצרת מרחק או אפילו תחושת התפקחות, או פשוט התאהבות.
אין מה לעשות, מערכת יחסים חדשה טומנת בחובה אלמנטים שלא יכולים להיות קיימים אחרי 20 שנות נישואין. למעשה קשר ארוך בטוח ונוח הוא ההפך הגמור מתשוקה. וזו לפעמים מנצחת. ממש כמו אצל הבעל הבוגד של סימה.
מה סימה רוצה?
את הוילה המפוארת ביישוב היוקרתי במרכז הארץ, היא עיצבה, אריח אריח היא בחרה, כל צבע היא אישרה באופן אישי כל רהיט עוצב לפי חזון משותף שלהם. והנה זה בכל זאת קרה.
“הילדים איתי בבית, אם הוא רוצה ללכת שילך אני לא זזה”
חוץ מלפגוע בו, סימה החליטה שהיא רוצה להגן על ילדיה ושגרת חייה והיא רוצה את הבית. גם את זה אפשר להבין. למרות שזו לא תמיד הבחירה הכלכלית הנכונה לעיתים האסטרטגיה תהיה לתת ללקוחה את מה שירגיע את הפצע השורף.
את פגועה וקשה לך וזה מובן לי. אבל לצערי אני לא יכולה לשנות את החוק. הבית רשום על שם שניכם ואתם נשואים ולכן הוא חצי שלו. ומותר לו לדרוש למכור. סימה לא מצליחה להבין איך מי שהרס וחיבל במשפחתיות המושלמת שלה עוד זכאי למכור לה את הבית. אבל כאן אני לא מוותרת. אני מסבירה בדיוק מה החוק אומר ואני לא מבטיחה הבטחות סרק.
אבל… והנה אבל גדול. אנחנו יכולות לייצר אסטרטגיה שבסופה הבית יישאר אצלך.
עמדת כח בהליך גירושין:
אני משכנעת את סימה להקשיב לאסטרטגיה שלי. במקום שנאשים אותו, נזמין את המאהבת לחקירה (אוי כמה סימה רצתה להשפיל אותה), מה שיגרום לו לרצות להגן עליה ועל עצמו, במקום לנקום בו להאריך את ההליכים, לדרוש שלום בית ולהישאר בבית עוד שנתיים של הליכים משפטיים ארוכים ובמקום כל אסטרטגיה אמוציונלית אחרת. אני מציעה לסימה להפריד (שלא תחשבו שזה קל) למנף את ייסורי המצפון שלו. ולנהל הליך מהיר יותר אבל כזה שיאפשר לה להשאר עם הנכס היקר.
ממקום של כח, ממקום שלא מוותר על מה ששלה אבל לא מכלה לה משאבים נפשיים פיזיים וכלכליים על הליך ארוך שסופו ידוע מראש. הרי הבית ימכר ויתחלק.
“את תקני ממנו את הבית”! היא מביטה בי וחושבת שאני הזויה הרי הבית שווה מיליונים.
“אני יודעת שאת חושבת שאין לך כסף אבל יש לך הוא פשוט אצלו”
החברות, המוניטין שלו, הפוטנציאל השתכרות שלו, המניות האופציות הכל גם שלך
את הכל נשערך. ובסופו של דבר אם נהיה מספיק חכמות לנהל את זה כמו שצריך גם נקבל פיצוי כי הוא יבין שעדיף לו לאפשר לך לקבל את הבית ולהשאיר את הילדים במקום אליו הם רגילים, כך שיחוו פחות כאוס בחיים למרות הגירושין.לא נוותר לו על כלום! אבל לא נתחיל במלחמות עולם שהם חרב פיפיות. אם תהיה לך עמדת כח מולו, הוא לא יוכל לסרב לכך שאת תקניי את הבית.
בסוף הנקמה הטובה ביותר מוגשת קרה. תתאבלי אחר כך הבטחתי לה. בנכס שלך. ואם תרצי תמכרי אותו ויהיה לך מיליונים. לכי תדעי מה יעלה בגורל החברות שלו עד שנסיים את ההליכים.
סימה הסכימה, בלעה את הצפרדע והודענו לו שאם יתן ללא ויכוח לאחר בדיקה את כל מה שמגיע, ויאפשר לה לקנות את הבית במחיר מופחת לאור העובדה שהילדים שלו גרים שם אז נתגרש מהר
החברה הצעירה שלו לחצה עליו כי היא ממש רצתה ילד והוא הסכים לתכתיבים שלנו. פגשתי את סימה השבוע, מידי פעם היא קופצת למשרד כי יש לה משרד במגדל ליד.
היא כמובן נשארה עם הבית הבית עם כסף בחשבון ועכשיו גם יש לה חבר חדש
והוא…הוא קם בלילה להחליף טיטולים בגיל 60!
עמדת כח היא המצב האופטימלי בכל קרב. לפעמים האסטרטגיה נוגדת את הרגש. אבל מה שחשוב תמיד זה מבחן התוצאה.
