מאחורי הקלעים של עולם הגירושין
חתמתי בטעות!
“יצאתי אפס”, הוא מסביר לי, “ועכשיו אני בצרות. אני גמור. חתמתי בטעות”
הוא הגיע מזיע ומתנשף לפגישת יעוץ. “נעים מאד אני איימי אתה אבי?” שאלתי בקול מרגיע מלווה בחיוך, כי כבר הבנתי שעומד מולי גבר כבן 45 אבל נראה על סף התמוטטות.
“כן כן אני אבי, וחתמתי בטעות, היא עשתה לי מה שאת כל הזמן אומרת, היא עבדה עלי ויצרה עמדת כח”.
אז אחרי שבררתי איתו רגע את כל הפרטים כדי להבין את התמונה הסתבר שאבי כבר בן 46, נאה, גאון, נשוי למריה כבר 12 שנה , נולדו להם שני ילדים בני 9 ו 11, אבי המציא פטנט שהצדיק הקמת חברת הזנק בארצות הברית, אבל הוא עצמו לא יזם ולכן נתן לאח שלו את הרעיון והוא ממשיך “להמציא”, רעיונות ובינתיים עובד בחברה של אחיו כשכיר.
“אני הקריאאטיב” הוא יסביר לי, “הראש שלי עובד אחרת יש לי מלא רעיונות אבל אני בכלל לא יודע מה לעשות איתם. אחי מפיק טוב אז נתתי לו את הרעיונות ואני עובד אצלו במשכורת”
“אז על מה חתמת בטעות?” ניסיתי להבין “אולי במקום לתת פרשנות משפטית, תשאיר את זה לי, ותתמקד בעובדות?” שאלתי
מסתבר שאבי ומריה במשבר כבר תקופה ארוכה, אבי שקוע בעסק מריה מגדלת את הילדים, ונפערה בינהם תהום. קשה לי לכעוס על מריה שבגדה בו עם מאמן הכושר שלה, כי גם לפי הסיפור שלו הוא כמעט לא נמצא. הוא כל הזמן בחו”ל וכשהוא מגיע כבר לארץ הוא בג’ט לג, עד שהוא מתאפס לשעות הערות של הילדים ומצליח קצת לעזור בבית ולהיות עם הילדים הוא כבר חייב לנסוע שוב
זה לא שהוא לא הציע למריה לעזוב את הארץ ולנסוע איתו יחד לגור בארצות הברית, אבל מריה עולה ישנה מאוקראינה, בת לאם יהודיה הודיעה לו שלקח לה 19 שנה לעלות למדינה הזאת והיא לא מתכננת לזוז מפה. גם ה 7/10 לא הרתיע אותה. מלחמה הוא הסביר לה זה הזדמנות בשבילנו לברוח מהמקום הזה לפני שתהיה מלחמה בצפון וחיזבאללה יזרקו עלינו 15,000 טילים ביום. ניסה להפחיד אותה. ומריה? מריה אדישה . שיזרקו. אני לא זזה מישראל.
על הרקע הזה, החלו ויכוחים שהלכו והעמיקו את המרחק בין אבי למריה, לא רק מרחק פיזי עמד בינהם, אלא גם מרחק מנטלי ערכי ונפשי.
לעומת זאת המאמן כושר של מריה לוחם בגבעתי, פטריוט שרוף אוהד ישראל, מריה שהרגישה לצידו בטוחה החלה לנהל איתו רומן. יש לציין שהיא לא בדיוק הסתירה את זה ואפילו נתנה לאבי להבין שהוא מאבד אותה.
אבי שכבר השלים עם המרחק המנטלי חשב שאולי זה אפילו לטובתו. אם כבר יש לה משהו הפרידה תהיה קלה.
ומה עם הילדים ? שאלתי?
“זה בדיוק הענין, היא במשך לילה שלם לא נתנה לי לישון, עינויים של האינקוויזיציה, ניסיתי לישון הדליקה לי את האור, לא נתנה לי לעצום עין דרשה לדבר , להחליט עכשיו, הזכירה נשכחות ולא הפסיקה להגיד כמה אבא גרוע אני ושאני מפקיר נוטש שהיא בגדה בי בגללי, שאני אדם קטן, שאני רע לב, שלא אכפת לי מכלום ונשבע לך שרק כדי לישון חתמתי לה על הסכם”
ביקשתי לראות את ההסכם, אכן מדובר בהסכם לא תמים בכלל, אפילו מפורט שככל הנראה “הורידה” מהרשת ורשמה את הכל לטובתה. אבל השיא היה 8000$ לשני ילדים מזונות ועוד 4000$ מזונות אשה לעשר שנים.
לא יכולתי שלא לשאול: ” אבי יש לך את הסכומים האלה? אתם עשירים? מה רמת החיים”?
“ממש ממש לא, אני מרויח בסך הכל 10,000$ לחודש, ואנחנו גרים בדירה שכורה ברמת גן, בחיים לא היו סכומים כאלה, למה חתמתי ?” אחז את ראשו בשתי ידיו” “למה? איך היא הצליחה לעשות לי את זה להיות ככה בעמדת כח עלי?”
“רק כשהתעוררתי בבוקר הבנתי מה עשיתי, דרשתי ממנה לבטל והיא אמרה שממש לא, שחתמנו ושהיא כבר שלחה את זה לעורך הדין שלה.
“מה אני יכול לעשות? אין לי את הסכומים האלה גם אם אני רוצה”
הרמתי את הראש מהמסמך וחייכתי.
“עמדת כוח מגיעה מתוך הבנה של הסיטואציה, של המידע של הצד שכנגד, של איך עובדת מערכת המשפט.
מה שאתה מראה לי פה זה קשקוש, כוחניות, אגרסיביות.”
“מה זאת אומרת? אבל חתמתי…”
“אז חתמת, אז מה? האם ההסכם הזה אושר מול בית משפט או בית דין רבני?”
“לא”
“ההסכם הזה מנוסח בשפה מאוד חד צדדית, אגרסיבי בצורה קיצונית. כנראה שמי כתב אותו, הוא לא בעל ניסיון בעולם דיני המשפחה ופשוט הוריד טופס מהאינטרנט וביצע בו התאמות.
וכמה שהסכם יותר קיצוני, בית המשפט יתרשם ממנו פחות.”
“אבל…”
“תשתה כוס מים, תנשום… ההסכם הזה לעולם לא יתממש במציאות, מבטיחה לך . וכל התרגיל הזה שהיא ניסתה לעשות לך, דווקא יעבוד לטובתך. ואז אתה תבין – וגם היא – למה אני מתכוונת כשאני אומר לבנות עמדת כוח”.
אחד, ככל שההסכם יותר קיצוני לצד אחד ככה ביהמ”ש יתרשם ממנו פחות
ושתיים וזה הכי חשוב, בני זוג נשואים חייבים לאשר את ההסכם בבית משפט אם ההסכם לא אושר לא בפני ביהמ”ש ולא בפני ביה”ד הרבני, ההסכם הזה לא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו
עכשיו תשתה כוס מים ותנשום
