צריך לדעת מתי להתגרש, כשהטיימינג הוא הכל
שלוש שיחות יעוץ ,מאחורי הקלעים של עולם הגירושין
שתי שיחות יעוץ נקבעו השבוע, מבלי לדעת אחת על השנייה וללא קשר. בשתיהן סרבתי לייצג. לפחות לא כרגע.
הראשונה היתה טלי
ביום שני ישבתי בחדרי ממתינה לטלי שתגיע, אילנה הכניסה אותה בעיניים פעורות, שגם אני פערתי מיד כשראיתי שכרסה בין שיניה. “שבוע 35?” שאלתי היא חייכה ואמרה: “את כמעט צודקת 36”. התנדנדה באיטיות אל הכסא, התיישבה וניסתה לנשום נשימה עמוקה שלא צלחה.
“מה את עושה כאן בחודש תשיעי?”. שאלתי ברוך. “אני רוצה להתגרש וכמה שיותר מהר. אני יודעת שאת בשוק כי אני בהריון , אבל זה לא התחיל אתמול. אני פשוט לא רוצה יותר וזהו.”
“ומה בעלך אומר?” שאלתי, מחפשת איזה משהו שיאזן את התמונה הכאוטית הזו. “הוא אמר לי שאם זה מה שאני רוצה אז סבבה. הוא גם ככה מקשיב רק לאמא שלו. ואני גם רוצה שהיא לא תראה את הילד הזה.”
שאלתי עוד הרבה שאלות, אבל כמעט כלום ממה שתספר לא יגרום לי לחשוב שזה טיימינג נכון להתגרש בחודש תשיעי.
“יש זמן לכל דבר בחיים, ויש כל כך הרבה גורמים שמפריעים לך לחשוב בצלילות כשהראשון בהם הורמונים מטורפים שמשתוללים לך בגוף. וילד שגורם לך להרגיש כל יכולה”
“אבל אני לא יכולה יותר” התחיל זרם דמעות בלתי ניתן לעצירה “אני יודעת ואני מאמינה לך. ואני רוצה לספר לך שגם אני הרגשתי ככה בשבוע 36 של כל אחד משלושת ההריונות שלי, למעשה רציתי לא להתגרש, אלא לרצוח אותו! אבל אני כבר 26 שנים נשואה כי זוגיות היא לא עניין לינארי ויש תקופות. וזה לא אומר שאת לא תתגרשי בסוף אבל למה זה דחוף עכשיו?”
היא הסבירה לי שהיו כבר קשיים קודם לכן, “ובכל זאת החלטת לעשות ילד , אז תסמכי על עצמך. קשיים תמיד מועצמים ברגעי קצה. סוף הריון והריון בכלל הוא מצד אחד שיא ומצד שני מאתגר מאד, בטח בזוגיות. כשאת משתנה, הגוף שלך משתנה וגם הזוגיות”
ואז אמרתי לה משהו שהפתיע אותה: “אני חושבת שעכשיו זה לא הזמן להתגרש ואני לא אייצג אותך וזה לא קשור לשכר טירחה. הריון מביא איתו סערה הורמונלית, מעצים את הקשיים, והבדידות שאת מרגישה תהיה כפולה, את גם לעולם תשאלי את עצמך אם זה היה הטיימינג הנכון ואלי טעית. אני אגלה לך זה חרא טיימינג. את חייבת את זה לילד הזה שהחלטת להביא”
“אבל מה אם באמת אין ברירה?” היא שאלה. “אז תחזרי כשהילד יהיה בן 6 חודשים, אחרי ההורמוננים, אחרי שתרגעי, תתחזקי, ותבדקי באמת. ואם אז הבעיות עדין ישארו נתגרש. לפרק זה הכי קל הרבה יותר קשה להשאר ביחד. זוגיות זו עבודה ותינוק משנה את המקום של כל אחד מהם. בכל מקרה אם את מתעקשת לעשות את זה עכשיו , יש המון עורכי דין אחרים.”
בסוף הפגישה, היא יצאה עם תכנית פעולה שונה ממה שתכננה כשנכנסה. לא הבטחתי לה שהכל יהיה בסדר, אבל לא ויתרתי על האמונה האישית שלי שהריון זה לא טיימינג לגירושין. אלא אם כמובן יש אלימות.
הפגישה השניה היתה של אסף ושלי שהגיעו יחד לצורך עריכת הסכם גירושין.
אלא שכשצעדו למשרדי נדהמתי לגלות שהם מגלגלים עגלת תינוק. “בן כמה התינוק שאלתי?” “שבועיים” הם ענו פה אחד.
הוצאתי מהמגירה ריבוע צהוב קטן וכתבתי עליו טלפון של יועצת נישואין מעולה. “התבלבלתם, התכוונתם להתקשר אליה לא אלי, אנני לא הכתובת”.
“לא, לא, אנחנו לא רוצים יעוץ נישואין אנחנו שלמים עם זה ורוצים להתגרש כמה שיותר מהר. ולעשות את זה יפה, סיכמנו שאת תערכי לנו הסכם גירושין.” מדברת ובוכה.
“באמת?” שאלתי מפנה את מבטי לאסף. “שלי רוצה להתגרש אני עושה מה שהיא רוצה.”
“ומה הסיבה אם אפשר לשאול. “לא!” ענתה שלי. “זה לא רלוונטי, אנחנו לא ביעוץ”
“נאלץ לסיים את הפגישה חייכתי ליהם, את השירות שלי קונים, אבל לא את האידאולוגיה. בשביל שאעזור לכם להתגרש אני צריכה להאמין שאתם באמת צריכים להתגרש. שיש סיבה טובה לפרק בית עם תינוקת בת שבועיים ואשה הורמונולית במשכב לידה. אז אם לא בא לכם לספר זה בסדר אבל אני סיימתי.”
כשהם הבינו שאני רצינית, שלא אכין הסכם גירושין אם לא אבין מה עומד מאחוריו שיתפו. שלי חושדת שהוא בוגד בה אבל אין לה הוכחות, אסף חושב ששלי ירדה מהפסים, מגזימה, והכל בגלל הלידה. אבל נמאס לו מהטרוף.
“הטיימינג שלכם לא טוב. קודם כל לא מתגרשים שבועיים אחרי לידה. סערת ההריון והלידה, ההנקה, הקושי עוד קיימת. שנית לא ניסיתם בכלל. אפילו פגישה אחת של יעוץ זוגי. למה מוותרים כל כך מהר? אני מבינה שזה עידן התיק תוק, והתיק תק (כן הרגשתי זקנה כשאמרתי את זה) אבל אלוהים ישמור אתם השתגעתם? מי הבטיח לכם שזה קל? שלא יהיו פשרות? שלא יהיו ויתורים, קשיים, אתגרים משברים, בכי? מי הבטיח לכם שזה סיפור סינדרלה? אתם התאהבתם והתחתנתם עם סיבה! לכו ליועצת הזוגית ותזכרו למה. אם זה לא יצליח נדבר. אהה ואני מוותרת לכם על שכר טירחת היעוץ כי אני יודעת שזה ממש לא באתם לשמוע”.
לא נשאר לי אלא לקוות שהם באמת ילכו ליעוץ ולא פשוט לעו”ד אחר.
רק לטובת איזון התמונה, כדי שתבינו שזה לא רק קשור לטיימינג, היתה שיחת יעוץ נוספת השבוע, עם דימיטרי שהגיע עם אמא שלו, אחר 95 יום של נישואין. החתונה היתה גדולה ויפה, גם החינה, גם מסיבת האירוסין, אבל דימיטרי הגיע לבית אימו מדמם במצח, הוא לא שיקר לה הפעם. היא לקחה אותו למוקד לעשות תפרים ומיד קבעה אצלי פגישה. היא מכה אותו, היא בכתה. והוא ישב שם חפוי ראש. “אנחנו ידענו שמשהו לא בסדר, לא רצינו שהוא יתחתן אבל הוא התעקש, ועכשיו גילה לי שהיא אלימה מאד. היא לא מוכנה לקבל טיפול, היא לא מוכנה יעוץ זוגי היא רק מבקשת סליחה כל פעם. אבל זה לא עוזר.” היו לי דמעות בעיניים מהבכי שלה. הסתכלתי עליו ושאלתי רק שאלה אחת “דימיטרי למה התחתנת איתה?” הוא הסתכל עלי בעיניים אדומות ואמר “היא שכנעה אותי שאף אחת אחרת לא תיקח אותי”.
הגשתי מיד בקשה ליישוב סכסוך לבית הדין הרבני.
