כל מה שקשור לתאריך הזה על האובדן העצום שחוו משפחות שלמות, קודש הקודשים
גם אלמנות מלחמת חרבות ברזל, אלמנות של גיבורים שהן גיבורות בעצמן. איבדו בעלים והפכו אימהות ליתומים.
זכותכן המלאה להתגבר על האבדן והשכול בכל דרך שתבחרו. כן בהחלט גם אם זה להיכנס לאפליקציה חודשיים וחצי אחרי ששלושה קצינים דופקים לך בדלת להודיע שבעלך נפל. כן גם לעקור את עצמך מדימונה לפתח תקווה ולשנות את כל החיים שלך 6 חודשים אחרי שבעלך נפל. זכותך לא להישאר לבד. זכותך לא להיות אנדרטה, זכותך לא להיקבר איתו, זכותך שמשהו יחבק אותך בלילה.
אבל אין לך זכות לשכוח שאת אמא לפני הכל
שאת לא לבד
שיש לך אחריות!
עם כל הכבוד מהרגע שהחלטת להיות הורה מותר לך לבחור בחיים. אבל לא רגע לפני שבחרת בחיים של הילדים שלך. את בחרת להביא אותם לעולם. והם, הזכויות שלהם לפנייך
עם כל הכבוד לא נראה לי הגיוני בשום צורה להכניס גבר אחר הביתה ולעבור לגור איתו פחות מחצי שנה אחרי שהילדות האלה איבדו את אבא שלהם.
לא נראה לי הגיוני שאחרי הדבר הנורא ביותר שקרה לבנות האלה, חייהן התמוטטו והשתנו ללא הכר, זה הזמן להעביר אותן עיר ולעקור אותם מכל מה שמוכר להם כי לך זה מתאים.
לא סביר שהילדות יתמודדו עם חרדה שאבא שלהם נשכח מלב כי עוד לא הספיקו לעכל את לכתו
ואני מבינה את הצורך לעשות סרטים על זוויות שונות של המלחמה הזאת. ואני בעד התפתחות עצמית, התמודדות עם משברים, חציית המשברים האלה חזקות. אבל בחייאת רבאק. זה לא שהלכתם ברחוב פגשתן משהו והתאהבתם במקרה חודשיים וחצי אחרי שהתאלמנתם. הבחירה היתה לחפש זוגיות באפליקציה, לצאת לדייטים, ולהכניס גבר חדש לחיי הילדים שלכם. מה בוער?
אפילו כשבני זוג מתגרשים ומכירים בני זוג חדשים משתדלים לא להכיר מיד לילדים. לחכות, לראות שזה באמת רציני. לתת לילדים לעכל
אז כן אולי זה שיפוטי. ונכון צריך להמשיך לחיות. אתן נשים בוגרות. תחיו. תמשיכו. אבל אי אפשר לחכות רגע עם הילדים?
מצטערת. אפשר לקרוא לסרט הזה בחרתי בחיים על חשבון הילדים שלי.
מקווה מאד שהילדים האלה לפחות מקבלים טיפול שיעזור להם להתמודד עם המצב החדש במקביל למה שהם ממילא צריכים להתמודד איתו.
