בשנים האחרונות הולכת וגוברת תופעת ה”תגובה לתגובה” ככה אנחנו קוראים לזה במשרד.
אנחנו מגישים בקשה, לגיטימית לחלוטין, כזו שממש חייבים לקבל עליה החלטה. לפעמים זו בקשה למזונות זמניים לאמא שאין לה מזונות כלל, לפעמים בקשה לחלוקת זמני שהות במיידי כי האם לא משחררת את הילדים והאב משתגע מצער שלא מאפשרים לו לראות את ילדיו, לפעמים זה בקשה שמתריעה מראש שאם ביהמ”ש לא יפעל מהר יהיה כאן ניכור הורי או כל בקשה נדרשת אחרת לטובת ניהול התיק.
בכלל תיקי משפחה, בהיותם מורכבים מחזיתות רבות, כלכליות , רגשיות, צופות פני עתיד ומציאות משתנה, מורכבים מתביעות מרכזיות ולא מעט בקשות בדרך. מטרת הבקשות הספציפיות לתת מזור ופתרונות מיידיים.
הנה דוגמא אמיתית: לאחרונה הגשנו בקשה עבור אם, שהאב מורחק ממנה ומילידיו בשל אלימות קשה . היא קמה בבוקר כבכל בוקר מאז שהורחק, הכינה את הילדים וירדה איתם למטה במטרה לפזרם במסגרות החינוך. להפתעתה, למרות שזכרה היטב היכן חנתה בלילה קודם, רכבה לא היה שם. לקח לה דקותיים להבין שככל הנראה הרכב נגנב. בזמן שהתקשרה למשטרה לדווח על גניבת הרכב, התקבלה הודעה בנייד שלה, דרך צד שלישי (שכן האב מורחק) , וזו לשון ההודעה: “שרה שלום, הרכב רשום על שמו של אלי ולכן הוא לקח אותו. אל תנסי לפנות למשטרה שכן זה לא יעזור לך. הרכב שייך לו”. משפטית צדק הצד ג’, הרכב אכן רשום של שם האב ולכן המשטרה לא תוכל לעשות דבר. מי שכן יכול לעזור זה בית המשפט, שהרחיק את האב ואמור להכיר את הסיטואציה. בקשה הוגשה לבית משפט במיידי, שכן זו עליית מדרגה של הבריונות בה נוקט האב ומותיר את ילדיו ללא אמצעי להתנייד, למוסדות החינוך, לחוגים, ובכלל.
ומה עושים השופטים? כן גם השופטת המכובדת הירושלמית במקרה הזה, עשתה מה שכל השופטים עושים ביתר שאת בשנים האחרונות, נתנה לתגובה תוך 15 יום!
כשראינו את זה נדהמנו, שכן איך האם תיקח את ילדיה למסגרות 15 יום ועד שהצד השני יגיב? ולכן הגשנו בקשה מיידית לקצר את זמן התגובה לכל הפחות, שלא נדבר על החלטה דחופה להשבת הרכב , וכב’ השופטת מה החליטה? נתנה לתגובתו על הבקשה לקיצור בתוך 3 ימים!
סיפור אמיתי
כאשר סוף סוף האב מסר את תגובתו, לאחר שמסר עמדתו לקיצור זמן התגובה, (כמובן שהתנגד), היא נתנה לנו לתגובה על תגובתו, תוך 7 ימים נוספים. וכאשר הגבנו אגב במיידי, לא חיכינו 7 ימים, היא נתנה שוב לתגובתו תוך 10 ימים. אלה הם חיינו.
סיוט מתמשך של תגובה לתגובה ותגובה לתגובה לתגובה.
לא מאמינים לי? תשאלו את עורכי הדין שעוסקים בדיני משפחה.
התופעה הולכת ומחמירה. שכן גם בסופו של דבר עם קבלת כלל התגובות ההחלטה בדרך כלל תהיה… אפתיע אותכם? יידון בדיון! מדוע? שכן מרוב תגובות וימים שהתארכו הנה כבר הדיון קרוב. רק בעוד חודשיים תגיד ההחלטת השופטת, כבר אין טעם לתת החלטה. מאחר והדיון קרוב, נמתין למפגש עם הצדדים עצמם.
וכאן כבר יש כמה אופציות לתסכול נוסף, האחת שהדיון יידחה. השבוע נדחו לי שני דיונים בשל “אילוצי בית המשפט”. ללא סיבה מודיעים בשיחה טלפונית ממזכירות ביהמ”ש שהדיון נדחה לתאריך אחר. אלא מה, יומנו של עורכות הדין כבר מלא בדיונים אחרים, התאריך לא מתאים ואז אין ברירה אלא לבקש דחיה נוספת.
באופציה השנייה הצד השני שהדיון ממילא לא נוח לו ולא מתאים לו, כי הכי טוב לו ללא החלטה, מגיש בקשת דחיה מטעמים “מוצדקים”. מחלה, נסיעה או דיון אחר.
אני מוצאת את עצמי מתנצלת בפני לקוחות, מסבירה שאין לי אפשרות לסרב קולגיאלית לבקשת הדחיה שכן אני יושבת באותו כלוב זכוכית ולכן לא אזרוק אבנים. אולי גם אני אזדקק פעם לדחייה בשל מחלה ואין לי להלין על עו”ד אם אכן אינו חש בטוב הוא או הלקוח שלו.
והלקוחות? מתפוצצים. עינוי דין, אלימות משפטית, סבל מתמשך. אין מילים.
והתוצאות קשות והנזקים לא מאחרים לבוא ולעיתים בלתי הפיכים. לדוגמא כשמדובר בבקשה שמהותה למנוע ניכור הורי, להורות לאלתר על חלוקת זמני שהות. ובית המשפט מושך אותנו עם תגובה לתגובה שנמשכת שבועות ארוכים, הנתק כבר הופך להיות עובדת חיים גמורה. המציאות כבר שם, הילדים כבר לא באים, לא עונים לטלפון והמנכר ניצח. ביננו זה כבר ממש לא משנה מה יהיה בדיון, כי עכשיו ייקח חודשים ארוכים אם לא שנים להחזיר את הקשר לקדמותו. שלא נדבר על סכומי העתק לטיפולים פסיכולוגיים והפסד ימי עבודה, לצערי הרב ברוב המקרים מגיל מסוים של הילדים, סיכוי קטן מאד שהקשר יחזור לקדמותו.
דווקא בעניין ניכור הורי המערכת ניסתה לטפל. בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יצרו פיילוט מדהים, נוהל של שופט מוקד, לפקד על המשימה החשובה הזו של הצלת נפשותיהם של ילדים הופקד כב’ השופט ארז שני, פיילוט מדהים שהציל, כך ממש, הציל! ילדים משיני הניכור ההורי. “אביר הילדים” היה השופט שני, כמה שנים טובות, שמו הלך לפניו. הורים חששו לנכר שמא יגיעו לאולמו, הוא לא פחד מאף אחד ושום דבר ועצר את הניכור, תוך שהוא משתמש במלוא כובד סמכותו ויכולותיו ויש לו רבות. ועד שהיה כאן דבר אחד טוב. נחשו מה קרה? הוא בוטל! למה? פוליטיקה.
וזו רק דוגמא אחת או שתיים לבקשות שמוגשות חדשות לבקרים ולא זוכות למענה, או בעצם זוכות: “לתגובת הצד השני תוך…” החלטות אלה בכל תיק משפחה מייצרות נזקים רגשיים וכלכליים, מאריכות את הזמן ובעיקר מבהירות לצד שבאמת זקוק להחלטה, שאין על מי לסמוך.
לא ברור לי מדוע שופטים לא ממשים את ייעודם בשמחה ופשוט מחליטים, אני לא יודעת אם זה בשל עומס בקשות (כשכותבים על משהו מייד לתגובה, אין באמת צורך לקרוא אותו) האם זו שיטה להקל על עצמם, או האם הפכו השופטים עם השנים לפחדנים, אולי זה המינויים עצמם, או החשש מכך שצדדים מיד היום מצלמים, מקליטים, מפרסמים, או מתלוננים. אני באמת לא יודעת.
אני רק יודעת, שלפעמים מרגיש לי שאלימות משפטית היא התנהלות בית המשפט עצמו כלפי צדדים תמימים, שחושבים שפשוט יתבעו, יגישו בקשה, יקבלו החלטה ויוכלו להתקדם בחייהם.
צדיק אחד בסדום תמיד יש, גם הפעם אזכיר את הש’ שני, שבכל דיון, מזכיר לצדדים כי הם משלמים לו , בעצם העובדה שהם משלמים מיסים , כדי להחליט. ושהוא עובד אצל המתדיינים ולכן, לאחר שסיימו עורכי הדין לטעון. אומר הוא בנימוס כי הוא יוצא לחמש דק’ של הפסקה וחוזר לתת את החלטתו. חוזר מלשכתו ומכתיב החלטה מפוארת. לטוב או לרע. החלטה.
אפשר לא להיות מרוצים ולערער או להיות מרוצים ולא. אבל יש סוף.
אני מאד אוהבת את העבודה שלי, זה לא עבודה מבחינתי , זה ייעוד, שליחות, אני עושה את זה 25 שנה באהבה גדולה ובתשוקה שלא כבתה ואפילו לא התעמעמה.
אבל ממרום שנותיי וניסוני אני חושבת שכמה החלטות חד משמעיות שנושאות בצידן הוצאות משפט היו גומרות תיקים הרבה יותר מהר ועם הרבה פחות סבל.
