שלושה גברים שונים, אותה בעיה

היכרות
חשוב שתכירו כדי להבין מי הם האנשים עליהם אני מדברת.
שלושת הלקוחות שלי הם מלח הארץ, אנשים שהחברה הישראלית מתגאה בהם
אחד מהם הוא בעלים ומנכ”ל של חברת סטארט-אפ מיוחדת שעוסקת בנדל”ן בחו”ל, חברה על סף הנפקה
השני, תת-אלוף במילואים, שלחם מאות ימים מאז ה-7.10.23, וגם מנכ”ל של חברה בתחום שוק ההון
השלישי, רופא אורתופד, מנהל מחלקה בבית חולים גדול
אי אפשר להגיד על אף אחד מהם שהם “לא יודעים מה הם עושים,” “לא מבינים” או “מושפעים בקלות”
להפך. קבלת החלטות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם, במיוחד כשמדובר בתת-אלוף שמנהל מצבים קריטיים בשדה הקרב
שלושתם אנשים שהעבודה שלהם דורשת מהם חדות, אחריות ואומץ
שלושתם נשואים שנים ארוכות
מנכ”ל הסטארט-אפ נשוי 17 שנים, אב ל-4 ילדים
התת-אלוף נשוי 28 שנים, אב ל-2 ילדים בגירים
והרופא נשוי 15 שנים, אב ל-3 ילדים
שלושתם אנשים ישרים, הגונים ועובדים קשה
ובכל זאת, שלושתם מוצאים את עצמם באותה סיטואציה – בתוך מערכת משפטית שמאפשרת שימוש לרעה בכוחה.

אז מה בעצם הבעיה?
שלושתם נמצאים בסיטואציה של סחיטה

נתחיל בקונספציה:

כמעט תמיד אנחנו מאמינים שנשים הן אלו שמסורבות גט, נסחטות או נאלצות לוותר כדי לזכות בחופש המיוחל
נשים נאלצות לוותר על מזונות או רכוש כדי לקבל משמורת על הילדים או כדי לסיים הליך גירושין
נשים, שאין להן דרך לקבל גט ללא הסכמת הבעל, מוכנות לעיתים לוותר על כתובה, רכוש ואף יותר – רק כדי לצאת לחופשי
זה מה שאתם חושבים, נכון
אז לא תמיד. הנה הצד השני
ראשית דבר, שבירת מיתוס, גם גברים לא יכולים להתגרש בלי שהאשה מסכימה.

הבעל ביקש להתגרש:

בשלושת המקרים, למרות שהנשים הן אלה שפתחו תיק יישוב סכסוך, הבעלים היו אלה שהתעקשו לסיים את הקשר בגירושין. עדיף בהסכם, אך מבחינתם – זה נגמר
ניהלתי מו”מ ארוך בכל אחד מהתיקים. השתתפנו בגישורים, עם מגשרים מהשורה הראשונה. הנשים עצמן מיוצגות על-ידי עורכי דין מהטובים בתחום
ובכל זאת, בשלושת המקרים – הגישור התפוצץ
היו תירוצים, ניסיונות סחיטה, ובבסיסם טענה פיקטיבית ל”שלום בית”.
המטרה האמיתית: להשאיר את בית המגורים בידי האישה, בלי פיצוי הוגן והיא מקדשת כל אמצעי.

הנזקים:

שלוש שנים עברו מאז שהתחילו התיקים האלה
שלוש שנים של תסכול, כאב ובזבוז
שכר טרחה אדיר וזמן עבודה מבוזבז
קשרים שנותקו עם הילדים, משפחות שהתפצלו, והרגשה מתמדת חוסר צדק
גברים שהאמינו במערכת המשפט מאבדים את האמון זה כבר נזק מערכתי

כן, לשאלתכם, הכול חצי-חצי
בהחלט הסכמנו לחלוקה שוויונית – ואפילו יותר מכך
בנוסף לזכויות סוציאליות, פנסיות ונכסים, חישבנו גם פערי השתכרות, הצענו פיצויים והסכמנו שהנשים תמשכנה להחזיק בבית לתקופה מסוימת, אפילו מעבר לילדים בגירים
ובכל זאת – הסירוב ממשיך

התעללות באמצעות מערכת המשפט- אלימות משפטית

בשלושת התיקים הוגשו תביעות רכושיות מקובלות לחלוקת משאבים.
אבל כשהנשים הבינו שאין התנגדות לפירוק השיתוף, הן התחילו להגיש תביעות מופרכות
טענות לפיצויים מנותקים מהמציאות, בקשות לצווי מדור ספציפי בבית הדין הרבני (שנועדו למנוע מכירת הבית), ואפילו ניסיונות חוזרים לפתוח תביעות שכבר נסגרו – או תביעות כפולות רק כדי לייצר עוד הליכים הכול כדי למשוך זמן.

שלוש שנים, שלושה תיקים:

שלוש שנים של תסכול
שלוש שנים שבהן הנשים, שמבינות שהן הולכות להפסיד, הרחיקו את הילדים מהאבות
התת-אלוף נותק מילדיו הבוגרים ואפילו מנכדיו
מנכ”ל הסטארט-אפ איבד קשר עם בנו המתבגר, והקשר עם שני ילדיו האחרים רופף בלבד
רק הרופא הצליח לשמור על משמורת משותפת, למרות ניסיונותיה של האם לערב את הרווחה בטענות סרק וגרירתו לעריכת תסקיר רווחה.

במלחמה על הבית – הכול מותר

כשאני פוגשת את הגברים האלה, הלקוחות שלי, אני רואה אנשים עייפים. לא רק עייפים מעבודה קשה או מהמאמץ האינסופי להחזיק את החיים כמו שמצופה מהם – אלא עייפים מבפנים
הם לא מבינים איך זה קרה. איך החיים שהיו פעם יציבים, ברורים, עם בית ומשפחה שהם בנו בעשר אצבעותיהם, התפרקו למלחמת גרסאות, טענות ודרישות בלתי פוסקות
בכל פעם שאנחנו נכנסים לדיון, אני רואה את המתח בעיניים שלהם. הם אנשים חזקים, מנהלים מצבים מורכבים ביומיום שלהם – אבל כאן, בתוך בית המשפט, מול מערכת משפטית שכביכול אמורה להיות ניטרלית, הם מרגישים לפעמים חסרי אונים “זה לא נגמר,” אמר לי פעם מנכ”ל הסטארט-אפ אחרי עוד דחייה בדיון. “עוד דחייה, עוד גישור, עוד ניסיון ‘להגיע להסכמות’. ואני? אני רק רוצה כבר לחיות חיים נורמליים להמשיך הלאה”.
אותן נשים שהיו פעם המשפחה שלהם, החברות הכי טובות המאהבות, שלהם הפכו את המאבק האישי לעניין של עיקרון, וכל האמצעים הפכו לכשרים. הם לא באמת אוהבות, או רוצות כלום. רק רוצות שהם לא ימשיכו הלאה ואם הם רוצים להמשיך הלאה אז שיוותרו על הבית. למה? ככה!
וגם כשהן עומדות מול השופטות, ברור שהן לא באות לנהל דיון ענייני. הן באות למשוך זמן, להפעיל מניפולציות, לסחוט עוד רגע של יתרון, ידברו על רגשות, על מחלות, על העבר על מה היה לפני 20 שנה ישתמשו בילדים.

ומה קורה בינתיים?

בזמן הזה, השנים עוברות כמו חול שנוזל בין האצבעות
התת-אלוף במיל, אדם שהקדיש את כל חייו למערכת הביטחון, יגיד לי
“אני רגיל לקרבות. אני רגיל להחלטות מהירות, לדברים ברורים. פה, בבית המשפט, זה כמו להיות לכוד בתוך סיוט שאין לו סוף. דיסטופיה, הילדים שלי לא מדברים איתי. הנכדים שלי גדלים מולי ואני לא יכול לראות אותם. זה כאילו מחקו אותי, ולמה? כי אני רוצה חצי ממה שעבדתי בשבילו כל החיים?”
אותו אדם שעמד בחזית הקרב, שהנהיג אנשים, שעשה החלטות ששינו חיים של אחרים – עומד עכשיו חסר אונים מול מנגנון שלא מצליח לנהל את האמת
ואני לא מצליחה להסביר לו איך זה יכול להיות.
ומנכ”ל הסטארט-אפ

מערכת המשפט ככלי נשק – אלימות משפטית קלאסית

בתי המשפט, שבבסיסם אמורים להעניק צדק, הופכים לכלי נשק במאבקים האלה השופטות שמנהלות את התיקים האלה אולי רוצות להיות הוגנות, אבל במקום להתמודד עם המציאות – הן מאפשרות את המשחק הזה
עוד ניסיון פשרה, למרות שכבר ברור שאין על מה לדבר.
עוד דחייה בדיון, כי “צריך לתת הזדמנות לכל הצדדים.”
עוד בקשה מופרכת, שברור שהיא רק טקטיקה
ובעיקר לא נותנות החלטות. עשרות בקשות בהן אני מבקשת לקדם את התיק עם בקשות למתן החלטה על בקשות למתן החלטה והחלטה אין!

ככה נראית אלימות משפטית.

התוצאה הבלתי נמנעת
בסופו של דבר, ברור מה יקרה?.
החוק הוא חד וברור: הרכוש יתחלק. הבית יימכר. אבל עד שזה יקרה
אף אחד לא מחזיר את השנים שאבדו
את הקשרים שנותקו עם הילדים
את הבריאות הנפשית שהתפוררה
את התחושה של אובדן הדרך
את תחושת הבוז למערכת, תחושת חוסר הצדק והאין אונים

וגם אנחנו, עורכות הדין שמייצגות אותם, לפעמים בוכות. לא מהפסדים – אלא מהכאב. מהחוסר צדק
ובעיקר מתסכול
די! כמה אפשר

קצת עלי

ילידת שנת 1974, נשואה ואם לשלושה. לאחר סיום התיכון במגמת דרמה התגייסה לצה"ל וביצעה שרות צבאי משמעותי כר"לשית של קצין בכיר בחיל אוויר. עם תום השרות הצבאי למדה לתואר פילוסופיה וספרות באוניברסיטת תל-אביב אך החליטה לשנות ייעוד וסיימה את לימודיה לתואר L.L.B. במשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה בסוף שנת 1999. הצטרפה כחברה בלשכת עורכי הדין בשנת 2000. איימי החלה לעסוק בתחום דיני המשפחה מיד עם הסמכתה, ומאז ועד היום מנהלת את המשרד הפרטי שבבעלותה.

רוצה לקבל כלי שיעזור לך להתמודד עם משברים?

הכניסי את המייל ואשלח לך הקלטה של הרצאת הדגל שלי "סערות לא נמשכות לנצח"