90% מהמריבות במערכות יחסים לא היו מתחילות בכלל, אם אנשים פשוט היו מראים לבן או בת הזוג שלהם שהרגשות שלהם חשובים.
הסיבה האמיתית למריבות בין בני זוג היא לא מי צודק ומי טועה. זה לא על הכביסה שנשכחה במכונה, הכלים בכיור או מי קם לילד בלילה. המריבות האמיתיות הן על אמפתיה. על תשומת לב. על ההרגשה הפשוטה והעמוקה שחשוב לך מה שאני מרגיש
כי הנה האמת:
מערכות יחסים לא מתפרקות בגלל מריבות או קונפליקטים. הן מתפרקות בגלל חוסר תקשורת. וכשאין תקשורת, אין חיבור. וכשאין חיבור, אין זוגיות
אתם לא יכולים להיות בקשר אמיתי עם מי שלא נותן לכם להרגיש שהוא רואה אתכם, מקשיב לכם, מעריך אתכם, ושבאמת אכפת לו איך אתם מרגישים.
זה לא אומר שחייבים להסכים או להתנצל. זה פשוט אומר לדבר,
ולהגיד : אני רואה שאת עצובה/כועסת/קשה לך ואכפת לי איך את מרגישה.
והשאלה היא למה לדבר זה כל כך קשה לנו דוקא עם מי שהכי קרוב אלינו?
קבלו שיחת יעוץ אמיתי
שערכתי עם אבנר, בן 45 נשוי 17 שנה, 3 ילדים. אני מצרפת את זה ככה ממש, פשוט כי כל אחד מאיתנו הוא אבנר או אשתו ותמיד כדאי ללמוד מניסיונם של אחרים ולא על הבשר שלנו או לפחות לנסות אם אפשר, ולא להגיע לתהום הזו של גירושין כשיש עוד הרבה מה לעשות.
אבנר: “אני פשוט לא מבין למה היא רוצה להתגרש? הכל סבבה לדעתי”
אני: “מה זאת אומרת לדעתך, מה היא אומרת?”
אבנר: היא אומרת שהיא מרגישה שהתרחקנו שאין חיבור ביננו ואין אינטימיות, שאנחנו לא מדברים. מה היא רוצה, אני לא מבין את זה, אנחנו ממש בסדר, אנחנו רואים נטפליקס ביחד וגם עושים סקס מידי פעם”
נשמתי עמוק, הסתכלתי עליו, הוא באמת לא מבין…
אני: “אתה מוכן לענות לי על סדרה של שאלות? לא משפטיות אבל תמצא דרכם את התשובה? אבל תענה בכנות”
אבנר: “ברור תשאלי מה שבא לך, אני עונה תמיד בכנות”
אני: “אתה דבוק לטלפון שלך גם כשאתם ביחד?”
אבנר: כן, אבל גם היא
אני: “האם השיחות שלכם בדרך כלל, בנושא שגרה ויום יום, דברים טכניים או קשורים לילדים? הרבה לוגיסטיקה?”
אבנר: תכלס כן
אני: “האם אתם מעדיפים לעשות מטלות “דחופות” במקום להיות ביחד בזמן איכות. נגיד קניות בשישי במקום לשבת יחד בבית קפה? לסיים עוד משהו במחשב במקום לאכול יחד ארוחת ערב?”
אבנר: אממ כן
אני: האם אתם מתעדפים את הילדים לפני שאתם מתייחסים אחד לשני? נגיד נכנסת הביתה תלך קודם לילד או אליה?
אבנר: לילד
אני: “האם אתם מתעלמים אחד מהשני כשאתם נכנסים הביתה או מקסימום אומרים שלום כללי בדלת?”
אבנר: כן
אני: “האם אתם מבקרים אחד את השני, מאשימים, מתלוננים יותר מאשר אומרים תודה אחד לשני?”
אבנר: טוב.. כן
אני: “האם אתם קובעים דייט שבועי, או חודשי? יוצאים יחד, הופעות, תחביבים משהו?”
אבנר: לא
אני: “האם אתם נמנעים מהתחבק או לגעת מהפחד שזה יובל ליותר מזה ולמי יש כח?”
אבנר חחחח כן?
אני: “האם אתם נמנעים מלדבר על אינטימיות או על סקס או על האין סקס?”
אבנר: כן, טוב מה יש לדבר על זה
אני: “האם אתם נמנעים מלהגיד מה אתם צריכים או מה התשוקות שלכם אחד לשני?”
אבנר : כן, איזה תשוקות אני נשוי 17 שנה את רצינית?
ואז באה השאלה האחרונה…
אני: “האם אשתך מרגישה שאתה מתעלם ממנה כי אתה מרוכז בטלוויזיה או בטלפון או במסך אחר? או מעדיף לעשות כל דבר אחר חוץ מלהיות איתה?”
אל תענה…
אני אסכם לך
אם אתה משתיק אותה כשהיא מנסה לדבר על רגשות או לבכות
אם כשהיא כועסת אתה אומר לה די תפסיקי לכעוס כל הזמן, במקום להקשיב
אם כשהיא אומרת שהיא מאוכזבת אתה אומר לה, זה לא ביג דיל, למה לעשות ענין מכל דבר למי יש כח לזה אחרי יום עבודה
כשהיא מחפשת חיבור איתך גם באמצעות שיח ואתה אומר לה שאתה עייף מידי, או אומר לה מה שהיא רוצה לשמוע אבל אין לך שום עניין באמת לשנות משהו לרצות אותה או לעמוד בהבטחות שלך, כן ממי מחר אני אקנה, או אביא, או אתקשר…
מתחייב לעשות אחרת בפעם הבאה אבל לא עושה,
האם אתה משדר לה שכל מה שהיא צריכה ממך זה “יותר מדי” בשבילך? האם אשתך מרגישה שאתה מתעלם ממנה כי אתה מרוכז במסך, או פשוט מעדיף לעשות כל דבר אחר מלהיות איתה
אז אתה בעצם מכבה את האהבה שלה אליך, טיפה אחרי טיפה, בלי לשים לב
כי הנה עוד אמת שלא נעים לשמוע נשים לא עוזבות גברים שהן אוהבות. נשים עוזבות,
גברים שמזמן הפסיקו לגרום להן להרגיש נאהבות
אה ועוד משהו
לראות סדרה ביחד זה לא זוגי ולא אינטימי. זה לבהות במסך ולא לדבר בדרך כלל כשיש בינכם כריות, או כלב, או ילד ישן
לא, זה לא אינטימיות לא חברות ובטח לא תשוקה
אז אתה עדין לא מבין?
כן גם אם היא אולי היתה עונה כן על אותם שאלות, זה רק אומר שיש לכם הרבה עבודה והיא לא מתחילה במשרד עורכי דין
היא אולי תגמר אצלי אם לא תרוץ הביתה ותעיר את אשתך למציאות. שאתם מתרחקים אבל תגיד לה שאתה אוהב אותה ורוצה לתקן
שאתה רואה אותה ומבין מה היא מרגישה
ומעכשיו הכל יהיה אחרת. ובאמת תפעל
וכשאתה נכנס הביתה
אשתך הכי חשובה, רוץ קודם אליה, תסתכל לה בעיניים תן לה נשיקה ותגיד לה שלום. עוד כמה שנים לא יהיה ילד לרוץ אליו הם כבר יחיו את החיים שלהם מחוץ לבית ורק אתה והיא תשארו ואז אתה עלול לגלות שמאוחר מידי