הספר הזה הוא לא רק מילים – הוא אני

לפעמים אנשים שואלים אותי: “איך כתבת ספר?”
אבל השאלה היא אחרת לגמרי
איך מעיזים לכתוב את עצמך החוצה?
“כתיבה היא מעשה בודד שתפקידו להפיג בדידות ולתקשר” יגיד לי רן שריג הגאון
כבר בשיעור הראשון של סדנת הכתיבה הסופר מחתרתית ועמוקה שלו
עוד אכתוב על הסדנא הזו, אבל עוד לא בשלה העת
סדנא שהחלטתי ללכת אליה דוקא אחרי שכבר פירסמתי שני ספרים
כששאלתי את עצמי בעצם למה שתקראו את מה שאני כותבת?

כתיבה היא לא סתם אוסף של מילים.
כתיבה זו אינטימיות, קודם כל שלך עם עצמך ואחר כך שלך עם הקורא
להסכים להפשיט את עצמך. להסתכל פנימה.
לפתוח מגירות ישנות, חלקן שעדיף אולי היו נשארות סגורות.
ולבחור – במודע – להוציא את האמת שלך החוצה, את הפגיעות
ולחשוב שזה הכרחי להוציא אותה כי היא תתרום לפחות לעוד משהו אחד שיקרא
ואולי תדחוף לפחות משהו אחד לשפר את החיים שלו
ואולי רק אולי, תשנה למשהו את החיים ותתן ערך.

תפיסה קצת מגלומנית יש יגידו, אבל עבור מי שכותב ספרי עיון
זו לא תפיסה, זה ייעוד, מטרה, הכרח, יישום של האני שלו.
הספר שכתבתי לא נולד ברגע אחד.
הוא גם לא נולד מרעיון פתאומי או חלום ילדות.
הוא נולד מהחיים עצמם.
זה לא ספר עלי – זה ספר עליכן
על כל הדרך שאנחנו עושות כדי להיות מי שאנחנו באמת.

מהשעות הארוכות שבהן עבדתי עם אנשים שבורים.
מהלילות שבהם מצאתי את עצמי שואלת שאלות אמיתיות על אהבה, זוגיות
על קריירה, עסק, כסף, הצלחה, לילות של ספקות עצמיים, של התלבטות על העתיד
לילות של מחשבות על אושר , על איך משיגים עושר ואושר– על החיים
ולא תמיד הייתה לי תשובה.
מהניסיון להבין איך אפשר להמשיך ללכת גם כשכל מה שרצית נשבר לרסיסים מול העיניים
כשאת נכשלת, נפרדת כואבת.

והוא נולד גם מהצד השני של החיים
מהאהבות הגדולות, מרגעים קטנים של חסד, חברות, משמחות, מהצלחות
מאהבה שקיבלתי מהכרה מקצועית מאהבה עצמית שפיתחתי מהשגים מזימונים מלוחות חזון שהתגשמו.

יש משפט שאומר “תכתוב את הספר שאתה היית צריך לקרוא.”
אז זה בדיוק מה שניסיתי לעשות.
כתבתי את מה שאני הייתי צריכה לקרוא בעצמי.
כל מה שלא ידעתי והייתי צריכה ללמוד, מהחיים, מנסיון, מקורסים, מהאוניברסיטה
כשהייתי עייפה, כשהייתי מבולבלת, כשהייתי על סף ויתור.
לא כתבתי אותו כי הייתי חייבת לפרוק משהו
כתבתי אותו כי הייתי חייבת לתת משהו

לתת כלים ותשובות לשאלות אמיתיות:
איך בונים זוגיות שלא מתפוררת מול המציאות?
איך מזהים חברות טובה – ואיך בונים אותה?
איך עובדים עם כסף במקום לפחד ממנו?
איך הופכים חלום אישי לתוכנית פעולה?
איך קמים בבוקר ויודעים שהחיים האלה – הם שלך?

הספר הזה הוא לא תיאור של שיברונות לב
הוא תדר של חוזק
הוא לא מתמקד בכאב או במשבר כמו הספר הראשון
אלא במה עושים עכשיו כדי להצליח ולקדם את מה שהיינו רוצות.
הוא לא רק מזהה בעיות – הוא מראה איך בונים פתרונות.
מילים שמכוונות ישר ללב, אבל גם ישר לראש
תובנות שמי שיבחר ליישם אותן – ישנה לעצמו את החיים
כתבתי את האפשרות האחרת
כתבתי את הדרך החדשה

כתיבה היא מעשה של תקווה
כי כשאתה כותב, אתה מאמין שמישהו בצד השני יקרא – ויבין.
שהמילים שלך יפגשו מישהו בדיוק ברגע הנכון.
אולי מישהו שאת לא מכירה בכלל.
אולי מישהו שלא יודע שאת קיימת.

וזה בעיניי הקסם הכי גדול:
לשתול מילים בעולם ולקוות שהן יפרחו בלב של מישהו אחר.
מפת דרכים, תזכורת לכך שגם כשקשה – אפשר להמשיך ללכת.
שהכאב הוא לא סימן להפסיק, אלא לפעמים סימן שאתה בדיוק בדרך הנכונה.

הוא נכתב בשביל מי ששואל את עצמו בלילה שאלות שאף אחד אחר לא שומע.
בשביל מי שלפעמים מרגיש שהוא לבד במלחמה יומיומית.
בשביל מי שמבין שאושר הוא לא יעד – הוא דרך.

האמת היא, שהכתיבה של הספר הזה לא הייתה קלה.
היא דרשה ממני אומץ.
לשים את הלב שלי על השולחן, להחליט לתת את כל שיעורי החיים האישיים
שלי שלמדתי בנסיון, בכסף, בדם, יזע ודמעות.

וכל פעם ששאלתי את עצמי אם כדאי, אם יש טעם, אם מישהו באמת צריך את זה
נזכרתי שמילים של אחרים בשלבים מסוימים הצילו אותי.
בזמנים שהרגשתי הכי לבד שלא ידעתי איך זזים מכאן.
וזה הספיק לי כדי להמשיך.

עכשיו, כשהספר מוכן, כשהוא יוצא לעולם האמיתי , האמת היא שאני לא מפחדת.
כי אני יודעת שהוא לא מושלם.
אני לא מושלמת.
אבל הוא אמיתי.

הוא מלא בתובנות קטנות וגדולות.
בשאלות שהן לפעמים יותר חשובות מהתשובות.
בהתחלות חדשות.
בתירגולים
ובשורות ריקות שממתינות לכתיבה שלכם, למסקנות, לשינוי.

ספר מלא בתקווה – שתמיד אפשר להתחיל שוב, לא משנה מאיפה.

אז כן כתבתי ספר — אבל האמת היא שכתבתי את עצמי.

אלה הימים האחרונים של המכירה במחיר המצחיק, משבוע הבא בפריסה ארצית בסטימצקי
יהיה זמין לתקופה רק בחנויות

הספר זמין עכשיו לרכישה: https://course.eymi.co.il/book/