ככה פתח דן מרטל את ההרצאה שלו ב Business Mastery של טוני רובינס.
אירוע מטורף שבו במשך חמישה ימים, מתשע בבוקר ועד חצות, למדו 1600 אנשי עסקים בקהל ועוד 1600 אנשי עסקים באופן וירטואלי, איך לקחת את העסק שלהם קדימה, איך לגדול, להגדיל ובעיקר להתעשר.
הפיל בחדר, כפי שניחשתם מהכותרת, היה AI
המהפכה הזו כבר כאן, אי אפשר להתעלם ממנה, ויש רק דרך אחת להתמודד איתה, ללמוד אותה, להשתמש בה, להתפתח איתה, או להישאר מאחור. מבחינת טוני רובינס, מה שלא גדל נובל ומת. אז למות, עסקית כמובן.
נסעתי עד פלורידה כדי להמיס את עצמי, ממש ככה, לתוך האירוע המטלטל הזה, כדי לגדול. זה לא היה נוח ורוב הזמן לא נעים כיאה לגדילה. האולם היה מקורר לעשר מעלות צלזיוס. כן כן, זו הטמפרטורה המדויקת שמשאירה אתכם ערים ובפוקוס.
החיים לא יהיו אותו דבר. השינוי כאן. נרקוד, נצרח, נשיר, נתחבק, נבכה ונבנה מיינדסט של מנצחים.
אני כל כך שמחה שנסעתי.
הכנס הזה יקר מאוד, ולקח לי שמונה שנים לשכנע את עצמי שעכשיו זה הזמן. הנה, בעוד פחות מחודשיים אני בת חמישים ואחת (וואו, אלוהים, איך הזמן עף, לפני רגע חגגתי חמישים), וזו המתנה שהחלטתי לתת לעצמי. וזה היה שווה כל דולר.
יש לי המון תובנות, אבל המרכזית והחשובה שבהן היא שצריך לדבר על הפיל שבחדר. לא רק בטוני רובינס, גם כאן, גם אתם, וכמה שיותר מהר.
אז כמו כל דבר טוב, אחלק את זה לשלושה חלקים.
הפחדים והסיפור שלנו, המחקרים והנתונים, ואיך כן להשתמש בבינה מלאכותית לטובתנו. וגם סיפור אישי קטן.
הפחדים:
זה מפחיד. זה כמו חיסון שמזריקים ואף אחד לא באמת בדק את תופעות הלוואי שלו (נשמע מוכר?). זה אינטנסיבי, זה ממכר. ויש לנו סיפור פנימי שזה עלול להשתלט על העולם, לא רק, אלא גם להרוס את האנושות. אבל כמעט כל מהפכה טכנולוגית או חברתית גדולה עוררה בהתחלה חרדה, התנגדות ותחושת איום קיומי. הנה כמה מהבולטות.
המצאת הדפוס (המאה ה־15)
יוהנס גוטנברג המציא את מכונת הדפוס.
פחדים: אנשי כנסייה טענו שזה יפיץ כפירה, יהרוס את סמכות הכמרים ויוביל לבלבול המוני.
בפועל: הדפוס חולל את הרפורמציה, את עידן ההשכלה והפיץ ידע בהיקף שלא היה אפשרי קודם.
המהפכה התעשייתית (המאה ה 19)
מעבר לייצור מכני, קיטור ומפעלים.
פחדים: באנגליה שברו מכונות מתוך חשש שהן יגנבו את פרנסתם.
בפועל: נולדו תחבורה מודרנית, רפואה מתקדמת, אך גם ניצול עובדים ותיעוש מזהם.
המחשב והאינטרנט (המאה ה־20)
פחדים: מחשבים יחליפו בני אדם, האינטרנט יוביל להתמכרויות, לפשיעה מקוונת ולניתוק חברתי.
בפועל: נולדו עולמות חדשים של עבודה, ידע, קהילה ומדיה.
אז עכשיו הפחדים הם אדירים, ואני מסכימה שהמהפכה הזו היא בסקייל אחר לגמרי. גם אלה שיוצרים בינה מלאכותית לא מוכנים לערוב לתוצאה בעוד חמש שנים, וזה מפחיד.
החשש המרכזי הוא שימוש עקבי ב ChatGPT ובכלי AI שעלול להפחית מאמץ קוגניטיבי, לפגוע בזיכרון וביכולת יצירתית ולייצר “חוב קוגניטיבי”. מוח שלא מתאמץ מספיק נחלש.
עוד חששות: ירידה ביצירתיות ואחידות מחשבתית, ילדים ומתבגרים שלא מפתחים חוסן רגשי, אינטימיות מלאכותית במקום קשרים אמיתיים, אשליית הבנה כאשר המודלים ממציאים עובדות, תלות ונוחות יתר שמוחקות יכולת להתמודד עם תסכול, אובדן מקומות עבודה, נשק אוטונומי, חוסר שקיפות של אלגוריתמים, ריכוז כוח בידי מעט חברות, סיכוני סופר אינטיליגנציה ובעיות אתיות וחוקיות.
יש אפילו עוד, אבל נראה לי שהפחדתי אתכם מספיק.
המחקרים:
מחקר של MIT מצא ירידה ניכרת במדדי פעילות מוחית בעת כתיבה בעזרת ChatGPT. החוקרים כינו זאת “חוב קוגניטיבי”, הפעילות הקוגניטיבית נשארה נמוכה גם אחרי שניסו לכתוב ללא הכלי. המחקר קטן יחסית, בלי קבוצת ביקורת, אך התוצאה עוררה את העולם. יש מי שכינה זאת פתח אפשרי לדמנציה.
בנוסף, ד”ר דניאל איימן שחקר דיכאון הראה שדיכאון הוא אחד מגורמי הסיכון הגדולים לדמנציה ואלצהיימר. אנשים עם דיכאון סובלים מסיכון גבוה פי שניים להפרעות קוגניטיביות עתידיות. דיכאון כרוני משנה מבנה ותפקוד מוחי, בעיקר בהיפוקמפוס ובקליפת המוח הקדם מצחית.
הוא הדגיש שדיכאון הוא לא חולשה רגשית אלא בעיה פיזיולוגית של המוח. לכן צריך להתייחס אליו כמו לכל מחלה אחרת, לא להתבייש ולא להזניח. והוא קשר בין דיכאון לבין שימוש עודף ב AI ובמסכים. אנשים שנוטים לחפש פתרונות מהירים ולהימנע מהתמודדות, עלולים להחמיר נטייה לדיכאון.
אז מה עושים
קראתם את תופעות הלוואי, את החששות ואת הסיפורים שאנשים מספרים לעצמם כדי לא להתקרב ל AI והנה אני אומרת לכם, אתם חייבים לגעת. ללמוד, להכיר, להשתמש. זה יותר מסוכן להישאר מאחור. יותר מסוכן שיחליפו אתכם בעבודה אנשים שמבינים איך להשתמש בבינה מלאכותית. וגם הרבה פחות רווחי.
מי שישחק עם בינה מלאכותית, ובטח מי שיעבוד איתה נכון, ישפר את חייו וגם את חיי העסק שלו.
אז איך עושים את זה נכון ואפילו בריא?
- להתחיל תמיד במאמץ עצמאי. לכתוב או לחשוב קודם בעצמכם, ורק אחרי זה לבקש מה AI לחדד, ללטש או להרחיב.
- להשתמש ב AI ככלי עזר, לא כתחליף. אני משתמשת בו כמגיהה או עורך לשוני, אבל החשיבה חייבת להישאר שלי.
- לשלב הפסקות נטולות מסך. כתיבה ידנית, הליכה, חשיבה ללא עזרים. אני קובעת זמן מחשבה ביומן אחרת זה לא יקרה.
- לפתח הרגלי אימות ובקרה. לבדוק עובדות, לסמן מה הגיע ממך ומה מהמכונה. כאן הרבה אנשים נופלים.
- לבחור מטלות מתאימות. להשתמש ב AI למשימות טכניות או חוזרות, לא לליבת החשיבה.
- לא לחשוב שזה חכם ממך. להתייחס לכל תשובה כטיוטה, לא כאמת מוחלטת.
כמובטח סיפור:
אחת המטלות בכנס היתה להקים חברה. אני בניתי את RIZE ,מזלי שבעלי מומחה בינה מלאכותית והפלתי עליו לייצר לי דמות וסרטון. (שמה לכם את הסירטון והדמות)
RIZE היא אפליקציית למידה חדשנית לילדים עם קשיי קשב ולמידה. כל ילד מקבל דמות ליווי מותאמת אישית. אם הוא עם משקפיים גם היא עם משקפיים. אם היא אוהבת חד קרן גם הדמות שלה כזו. האפליקציה מלמדת שיעורים פרטיים בהוראה מתקנת במתמטיקה, קריאה ואנגלית וגם כישורי חיים כמו חיברות וביטחון עצמי. הלמידה הופכת למשחקית, אישית ומלאה בביטחון.
המטרה פשוטה. לא רק ציונים טובים יותר, אלא ילדים שמאמינים בעצמם ופורחים. וזה עולה מעט מאוד ביחס להוראה מתקנת פרונטלית.
בסוף הכנס הגיעה שריל מקינזי לספר איך הקימה רשת בתי ספר פרטיים שבהם מלמדים את כל תוכנית הלימודים באמצעות AI שעתיים ביום בלבד. כל ילד מקבל פרויקט יזמי לייצר את מה שהוא אוהב תומכים בילדים לעשות את מה שהם אוהבים, מפתחים איתם רעיונות, מוצר, קהילה וככה הם מתרגשים להגיע לבית הספר. המורים כבר לא מלמדים חומר שנמצא בכף ידו של כל ילד, אלא הפכו להיות מדריכי חיים.
מה ששריל אומרת זה: אתם נותנים תמיכה לילדים שלכם עוטפים אותם זה נהדר אבל החלק השני זה לתת להם סטאנדרטים גבוהים. ציפיות. וככה לבנות להם חוסן. זה בית ספר שאני הייתי רוצה שהילדים שלי ילמדו בו והנה לכם מהפכת חינוך. ודוגמא לדברים טובים שאפשר לעשות עם AI
