“את לא מבינה שאני יותר נהנה עם החברים שלי? שאת כבר משעממת אותי? יאללה שחררי אותי כבר ממך…”
המילים שלו הדהדו בתוך הראש שלה ללא הפסקה
הוא שוב בתאילנד. היא זוכרת את הפעם הראשונה שהסכימה שיסע לבד עם חברים לתאילנד. הוא אמר לה שהוא צריך קצת אויר “להשתחרר” קצת עם החברים שלו. אף אחד לא מזמין בת זוג. נסיעת גברים הוא קרא לזה. זה היה לפני 6 שנים. היא כבר בת 58 הילדים גדולים יש להם אפילו נכד משותף. למרות שיש לה חברות שעושות סקס הוא כבר לא רוצה. “אני בן 60 זה לא עובד כמו פעם” הוא יסביר לה.
והיא לא תרצה להביך אותו, לבייש אותו על גבריותו הלא מתפקדת. ורק תציע כדור כחול שאולי יעשה טוב לשניהם, הוא יסרב ויגיד לה שהוא לא רוצה תרופות. למרות שהוא בן 60 והיא חשבה שיעבוד קצת פחות והם יוכלו להנות יחד מהבית המתרוקן שלהם והנכד, הוא דוקא עובד יותר
הוא מעסיק את עצמו כדי לא להרגיש גבר היא תספר לעצמה. ותשחרר לו באהבה נסיעה לתאילנד עם החברים שלו. שיהיה לו טוב. שייהנה קצת
בפגישה היא הסתכלה עלי בעיניים מלאות דמעות ואמרה לי “זה כמו ה 7 לאוקטובר כל הסימנים היו, כולם ראו הכל ואף אחד לא האמין. גם אני לא האמנתי”
היא ניסתה לעמוד על שלה להגיד שהנסיעות האלה לתאילנד חייבות להפסק. שזה אמור להיות הזמן שלהם יחד, שגם היא יכולה להנות בתאילנד וזה יכול להיות טיול זוגי. אך הוא סרב בתוקף. “כבר אמרתי לך שיותר כיף לי עם החברים שלי, תיסעי גם את עם החברות שלך, לי זה לא מפריע, למה לך זה מפריע?”
בנסיעה האחרונה היא הבהירה לו שזה כבר לא נורמלי שהוא רק חזר 3 חודשים קודם לכן , “מה יש לכם לעשות שם?” שאלה אותו בתמימות.
לפני ערב החג האחרון היא קבעה עם חברה לקפה והחליטה לספר לה על הכאבים שלה, אלה שמעולם לא חשפה כי היא חונכה שכביסה מלוכלכת לא מוציאים החוצה, “אני אף פעם לא סיפרתי כי קצת התביישתי אבל דוד ואני במשבר, הוא כל הזמן נוסע לתאילנד, לא מדבר איתי על כלום, לא מוכן ללכת ליעוץ זוגי, לא מוכן שאסע איתו לתאילנד. וגם הוא לא רוצה איתי כלום, את יודעת במיטה, אני לא מבינה מה קורה פה?”
החברה שלה הסתכלה לה בעיניים, ואז חיבקה אותה ואמרה לה “אסתר, את באמת לא יודעת מה עושים בתאילנד?”
אסתר לא הבינה למה היא מתכוונת. הסתכלה עליה במבט מלא סימני שאלה “סקס עושים שם, יש שם תעשיית מין מפותחת ומלא גברים נוסעים לשם בשביל סקס”.
אסתר ההמומה התחילה לצחוק, ” לא לא תקשיבי הוא לא יכול.. נו הזה שלו.. כבר איזה 5 שנים לא עובד, והוא מפחד מתרופות והוא איסטניסט נראה לך…”.
“אסתר את מאד תמימה, הוא בוודאות לוקח ויאגרה ובוודאות נוסע בשביל סקס. הגיע הזמן שתתעוררי”.
אסתר סרבה להאמין. היא החליטה לבחור בבחירה הקלה והכרונית שלה, להאשים את עצמה.
היא הגיע הביתה ושלחה לו הודעה: “דוד, החצי השני שלך עצוב. לדעתי יכולנו לעשות כיף ביחד בתאילנד. יש לי המון מה לתת לך, היינו צוחקים ושותים. ומטיילים, למה אתה לא רוצה אותי דוד? דווקא עכשיו כשהילדים גדלו כשיש כסף בחסכונות, כשאפשר להתפנק יחד. מה אתה אומר דוד? אולי אני אבוא?”
דוד לא ענה.
עבר יום ועוד יום והיא שלחה לו עוד הודעות “דוד אני רוצה שתהנה. שתעשה חיים שיהיה לך טוב. אז אני לא אבוא הפעם. אשתך האוהבת”
והוא לא ענה
האמת שיש לי שריון עבה סביב הלב, אחרי 26 שנים של סיפורים. אבל יש בה משהו כל כך נוגה באסתר כל כך אמיתי. הלב שלי התמלא בחמלה והעיניים בדמעות. ואמרתי לה אז בגלל זה הגעת אלי?
“לא לא, זה לא הסיבה. פשוט אתמול התקשרתי אליו בפייס טיים רציתי לראות אותו לשאול לשלומו והוא ענה לי. אמר שהוא בסדר, דיבר רגיל. אז שמחתי. אבל אז כשסגרנו הטלפון שלו לא נסגר רק המצלמה, ושמעתי אותו צוחק עם החברים שלו שהתקשרתי בפייס טיים כי אני מרגלת אחריו, ואיזה מזל שלא התקשרתי שעה קודם כשהוא היה איתה במיטה. לא האמנתי למה שאני שומעת אבל הם התפוצצו מצחוק והמשיכו לדבר עליה ואני מהר סגרתי את הטלפון לא הייתי מסוגלת להמשיך להקשיב, הרגליים שלי רעדו ואז הבנתי שחברה שלי צודקת. אז באתי.”
אסתר לא האשה הראשונה שאיבדה את הבעל שלה לתאילנד.
אבל בשנים האחרונות נדמה שתאילנד הפכה למוקד חדש של בריחה, עטופה בחופים לבנים, קוקוסים וצילום שקיעות לאינסטגרם.
קל שם, זול שם, נעים שם ובעיקר, אין גבולות.
אני שומעת את זה שוב ושוב. גברים שטסים “להתאוורר”, ונשים שמנסות לשכנע את עצמן שזה רק טיול.
אבל אז משהו נפרץ.
משהו במרחק הזה, במותר ואסור, נעלם להם.
ואני אומרת את זה לא בשיפוטיות, אלא כעובדה, האנשים שמגיעים אלי מספרים על אבדן הערכים והפרת החוזה הזוגי ברגל גסה וללא מעצורים.
אני לא נזירה, אני אוהבת חופש, אני מבינה כמה חשוב לנשום, לנסוע, לחדש אנרגיה.
אבל יש הבדל בין נסיעה אחת עם חברים כדי לנקות את הראש, לבין שלוש פעמים בשנה לאותו מקום שמטשטש כל קו של מחויבות , סקס וצריכת סמים.
אם תאילנד הופכת למקום שבו בורחים מהבית, אחד מהשני, במקום להתקרב אז הבעיה כבר מזמן לא שם.
הו תאילנד תאילנד, כמה משפחות פירקת,
וכמה עוד תפרקי אם לא נלמד לשים גבולות גם בתוך זוגיות שיש בה חופש.
כי גם אהבה בריאה צריכה קווים ברורים,
גבולות שמזכירים לנו שחופש לא אמור לפרק, הוא אמור לשמר.
אבל אולי לא את פירקת אותן,
אלא אנחנו, ששכחנו שחופש אמיתי קיים רק כשיש לו גבול.
בלי גבולות אין קרבה, יש רק בריחה.
