ערב אחד, לפני יותר מעשר שנים, אחרי יום עבודה שלא נגמר, ישבתי במטבח. הילדים היו אחרי מקלחות, בחדרים שלהם, ואני בהיתי לתוך שום מקום. מותשת.
הטלפון צלצל. חברה טובה וגם קולגה. שתינו עברנו את אותו יום בדיוק. נפגשנו בבוקר בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אחר כך ברבני שנמצא מאה מטר משם לעוד דיון, ומשם המשכנו למשרד. אותם עולמות, אותה עבודה, אפילו לו”ז כמעט זהה.
היא נשמעה בנהיגה. עייפה, אבל צוחקת. היא תמיד הצחיקה גם כשלא הייתה לה טיפת אוויר. ואז היא אמרה משפט שלא אשכח לעולם. משפט שהחיים שלי התחלקו בגללו ללפני ואחרי.
היא אמרה:
“אוף עשיתי החודש חצי מיליון שקל והכל הלך למיסים את קולטת?”
אני שתקתי. לא שמעתי שום דבר חוץ מהמילים חצי מיליון. הן נחתו לי בבטן כמו אגרוף.
לא הבנתי.
עבדנו באותו מקצוע. באותן שעות. עם אותו עומס. עם אותה שליחות. איך הפער ביננו כל כך גדול.
שאלתי בתמימות באמת חצי מיליון. והיא ענתה כן. טבעי. פשוט. כאילו זו המציאות היחידה האפשרית.
באותו רגע משהו אצלי זז. לא קנאה. לא תחרות. אני אדם מאמין והפרנסה שלי בידי שמיים. אבל הייתה שם בהירות חדה. הפער בינינו לא היה מקצועי. הוא לא היה קשור ללקוחות. הוא לא היה קשור לשעות.
הוא ישב עמוק יותר.
בתוכי.
מה זה הפער הזה? למה הוא קיים? איך אני סוגרת אותו?
בקיצור, מה לעזעזל אני עושה לא נכון?
אז התחלתי לחקור.
ספרים ועוד ספרים. קורסים. בארץ. בעולם. לימודים ועוד לימודים.
לאט לאט הבנתי שהמחשבות והאמונות שליוו אותי מאז הילדות הן אלו שממשיכות לנהל אותי מבפנים, למרות שהייתי בטוחה שטיפלתי בכל השדים שלי זה לא היה נכון.
גדלתי במציאות כלכלית קשה. מציאות שלא מלמדת לחלום. מציאות שמלמדת להסתדר, לא לבקש יותר מדי, לא להכביד על אף אחד.
הייתי מצוינת בעבודה שלי, הערך שיצרתי היה גבוה, אבל בפנים נשארו פחדים ישנים. פחד לקחת יותר. פחד לבקש מקום גדול. פחד להצליח באמת.
עד גיל ארבעים לא ידעתי שיש דבר כזה התפתחות אישית. לא היה לי ממי ללמוד. לא היה מי שילמד אותי איך חושבים אנשים שמרשים לעצמם לעשות הרבה כסף. חשבתי שאם אעבוד עוד קצת הכל יסתדר.
אבל באותו ערב משהו בי נסדק, ומיד אחר כך נפתח.
הבנתי שהבעיה לא בחוץ.
לא במדינה.
לא בלקוחות.
אנחנו חיות באותה מדינה, באותו שוק, באותם תנאים.
הבנתי שהבעיה בראש שלי.
שאני בניתי לעצמי תקרות.
תקרות עשויות מפסיפס של פחדים, אמונות מגבילות, חסמים וחרדות. פחד להיכשל ופחד להצליח. רגשות שמבעבעים בתת מודע ולא מאפשרים לי להצליח בלי שבכלל אדע שהם שם.
אבל תקרה, לא משנה ממה היא עשויה, אפשר לשבור.
כששיניתי את המיינדסט שלי המציאות נפתחה אחרת.
פתאום הכסף התחיל לזרום אחרת.
פתאום הביטחון חזר.
פתאום היה מקום.
פתאום היה אוויר.
והיה מקום לשפע בכל תחום.
וכשזה קורה החיים זזים.
לפעמים קצת.
לפעמים הרבה.
אבל תמיד לכיוון הנכון.
יישמתי הרגלים של אנשים מצליחים.
שיניתי חשיבה.
שיניתי את העסק.
את המשרד.
את הדרך שבה אני פועלת.
את השיווק.
את עצמי.
אפילו את מה שאני אוכלת ואיך שאני זזה.
והצלחתי.
ואז הבנתי.
כולם יכולים להצליח אם רק ילמדו איך.
זה לא עניין של מזל ולא צריך נס.
צריך אומץ להסתכל פנימה ולבחור לגדול.
ולפעמים מספיק רגע אחד כדי להתחיל חיים חדשים.
עברו מאז הרבה שנים.
ובשלוש השנים האחרונות אני מסתובבת עם הידיעה שזה לא בסדר לשמור את הידע הזה לעצמי.
התחלתי בקטן. הזמנתי פעם בשנה עורכות דין ליום הולדת שלי. עשיתי להן סדנא שהיא חגיגה של נתינה. שיתפתי אותן בידע על הצלחה ושגשוג ושפע. הן כתבו לי הודעות מרגשות. ואני, למרות הכל, לא הייתי בטוחה שזה הזמן.
ואז נסעתי באוגוסט לטוני רובינס. ושם הבנתי שאני לא יכולה לברוח יותר.
ראיתי איך ידע משנה חיים של אנשים.
ראיתי איך אדם אחד יכול להדליק אור עצום באלפים.
ופתאום שאלתי את עצמי למה אני שומרת לעצמי את הידע ששינה לי את החיים.
פחד. פחד מכישלון , פחד ממה יגידו, פחד
רק פחד.
למרות הפחד החלטתי שאי אפשר לשמור שינוי כזה רק לעצמי.
אי אפשר לגלות איך מקמטים פחדים, מפרקים אמונות ישנות, בונים ביטחון מחדש ושמים את הידיים על ההגה של החיים, ולא להעביר הלאה.
העולם מלא באנשים חכמים ומוכשרים שנעולים בתוך תקרות שקופות שהם אפילו לא יודעים לשים עליהן שם.
אנשים שלא מבינים שהחסימה לא אמיתית אלא פנימית.
ושיש מפתחות.
מפתחות שפותחים תיבת אוצר אמיתית של שפע.
לאו דווקא של כסף.
לפעמים של שקט.
של יציבות.
של נשימה.
אז התיישבתי.
וחשבתי.
וקילפתי את המסע שלי שכבה אחרי שכבה.
אספתי את מה שעבד לי.
מה שהרים אותי.
מה שהחזיר לי את הביטחון.
מה שעשה לי סדר.
ועשיתי מזה דבר אחד ברור.
וככה נולדה הסדנה level up.
סדנה שנועדה לבנות מיינדסט של הצלחה יציבה ובריאה.
סדנה שמלמדת להבין מה באמת עוצר אותנו מבפנים ולהחזיר לעצמנו שליטה על הכסף, הזמן, האנרגיה והעתיד.
ואם יש דבר אחד שאני מאמינה בו בכל הלב הוא זה
אם אני הצלחתי לעשות את השינוי הזה
גם אתם יכולים.
ואולי, כמו אצלי, גם אצלך הכל יתחיל מרגע אחד קטן, שנראה מקרי, אבל משנה חיים שלמים.
הרגע שבו תרגיש שהגיע הזמן לבחור בעצמך.
מלאו את הטופס בתגובה הראשונה כאן: https://www.facebook.com/share/p/1Ca3gDDchL/
