אימון והשגת יעדים

נגמרו החגים. נגמר הפסח, נגמרו הארוחות, הסדרים, החופשות, הסופ”שים הבלתי נגמרים, יום השואה יום הזיכרון ואפילו יום העצמאות מאחורינואם אתן בעלות עסק – אתן כנראה

לפעמים אנשים שואלים אותי: “איך כתבת ספר?”אבל השאלה היא אחרת לגמריאיך מעיזים לכתוב את עצמך החוצה?“כתיבה היא מעשה בודד שתפקידו להפיג בדידות ולתקשר” יגיד לי

לפעמים, אני מסתכלת עליו בערב, על האיש שלי, אחרי יום שלם של ריצות, פגישות, לקוחות, ילדים, משברים ואני עוצרת לרגע. לא כי משהו דרמטי קרה.

לפני שבוע וחצי היה לי איזה אירוע רפואי. האמת, ככל הנראה לא משהו באמת מדאיג, אפילו חרדתית כמוני הצליחה להבין שהיא לא תמות מזה, אבל

השבוע, בשעת הצהריים, נכנסה למשרדי אישה יפיפיה, לבושה בבגדים מוקפדים של מעצב על. הסתכלתי על הלוגו, העיצוב היה שלה. היא המעצבת המוכרת, זו שקרדשיאן פעם

השבוע התחיל ב”סדנת עומק יומית לאימון שריר החיבורים: מת-חברות” בעצם אפשר להתחיל שבוע קודם, כשקיבלתי מייל מדקלה גולדשטיין מלמוד שכותרתו היתה, “תגידי בא לך להתחבר?”.

מחר הם יתחילו לטפטף חזרה אל תוך חיינוכמו רוחות רפאים, חלקם ילכו בינינו, דקים ושבריריים, חיוורים כמי שלא פגשו שמש שנה ושלושה חודשים.הם יצולמו, ירואיינו,

אלה היו 52 דקות של ראיון שבכל דקה שעברה הבנתי כמה דידי יושבת מולי לא סתם, היא באה ללמד אותי שיעורים חשוביםדיד היא רק דידי,

ועשיתי הרבה כדי לקבל אותה כמו שצריך, בין היתר סדנת מנטורינג אליה הגיעו 60! נשים. אמנם ההרשמה הסתיימה כבר אחרי 50, אבל אז אספתי בדרך

עושה ריסטארט משל הייתי תוכנת מחשב לא מעודכנת, כזו שזקוקה לאיתחול מחדש. אולי יש איזה עדכון שלא בוצע, או מחיקה של חומר ישן שצריך להעיף.