הוא היה כל כך חרדתי, כל כך חרדתי שהיא כבר לא יכלה יותר.
התקף החרדה הראשון היה בלידה, הוא התמוטט בזמן שהיא צרחה לאלוהים בצירים של פתיחה עשר, הרופא שהגיע לפני שטיפל בה דאג לתת לו ווליום כי הוא כמעט התעלף.
היא חשבה שזו סיבה ממש טובה להיות בחרדה וגם החברות סיפרו לה, שהבעל יכול להיכנס ממש לטראומה מזה. אז היא לא חשבה שזה סימן לבאות.
אבל זה היה התקף חרדה אחד מיני רבים. הוא היה חרד לתינוק בצורה קיצונית. וכשהעלה חום בפעם הראשונה אחרי החיסון, היא לא ידעה במי לטפל קודם.
אחר כך היו התקפי חרדה ללא קשר לטריגרים ספציפיים, נדודי שינה, חששות מוגברים, הסתגרות. פתאום הוא לא רצה לנסוע לשום מקום גם לא לניו יורק המקום האהוב עליו על הגלובוס.
היו לו מלא תירוצים, עבודה, כאב לו הגב, מי יהיה עם הילד.. אבל היא ידעה עמוק בפנים שהוא פשוט מפחד. ולא מוכן לטפל בזה.
באחד הריבים הגדולים שהיו להם אמרה לו שהשתנה לגמרי ודרשה שילך לטיפול. “את צריכה טיפול” אמר לה. וסרב בתוקף לשמוע.
כשהמצב לא השתפר, היא ביקשה שיפנו לטיפול זוגי. אנחנו אפילו סקס כבר לא עושים. אני רוצה טיפול או שאני עוזבת אמרה לו.
הוא נשבר והם הלכו לטיפול.
המטפלת שהייתה פסיכולוגית אבחנה ברגע שהוא סובל מהפרעת חרדה קשה. כזו שפוגעות בתפקוד היומיומי. והורסת את איכות החיים. היא אמרה לו שלהיות חרד ודואג זה נורמלי במינון מסוים.
מדובר ברגש בריא כשבאמת יש סיבה שיופיע
אבל כשמרגישים את החרדה, הפחד, הדאגה באופן לא פרופורציונלי לאירוע זה יכול להוות מגבלה אמיתית לחיים תקינים. ולמעשה הרגש הזה משנה את ההתנהגות. כי אם פעם לא פחדת לטוס ועכשיו אתה מסרב לטוס אתה פוגע בזוגיות שלך.
חרדה לא מטופלת יכולה להשפיע לרעה על היחסים, היא מייצרת קשיים שהרבה פעמים אפשר היה לטפל בהם בקלות.
כשאתה מצוי בחרדה ואתה לא משתף את אשתך כי אתה לא רוצה להראות חלש, או לא מתפקד או “לא גבר” אתה בעצם אתה פוגע לא רק בעצמך אלה בזוגיות. בתקשורת הכנה מולה, קבלת ההחלטות שלך נפגעת, ובת הזוג שלך מרגישה חסרת אונים ממש כמוך רק לא מאותה סיבה.
המטפלת המליצה ללכת לרופאת המשפחה שתרשום לו כדורים מפחיתי חרדה. הוא הסכים. הם הלכו יחד והרופאה רשמה לו 10 מ”ג ציפרלקס.
אבל הוא רק מעצם השיח כבר הרגיש טוב יותר וסרב לקחת. היא לא התווכחה על זה כי באמת היה נראה שמצבו משתפר.
הבעיה עם חרדה זה שאם לא מטפלים בה באמת, בשורש שלה, במקום ממנו היא מגיעה, או לפחות מרגיעים את הפן הביולוגי עם קבלת סרטונין מבחוץ (לדוגמא ציפרלקס) היא לא נעלמת. כמה ימים לאחר מכן שוב הוא חווה התקף חרדה. כשהיא ניסתה להניח לו יד על הפנים ולהגיד לו שיתחיל ציפרלקס הוא השתולל עליה ושאג שהוא לא משוגע.
היא הבינה שבטוב זה לא יהיה, וכבר התחילה לחפש באינטרנט עו”ד לגרושין. ואז היה לה רעיון…
היא התחילה לשים לו בקפה של הבוקר רבע כדור ציפרלקס, אחר כך חצי, כעבור שבוע וחצי הוא כבר קיבל כדור שלם בקפה כל בוקר.
כעבור חודש וחצי התקפי החרדה כמעט נעלמו והוא היה כל כך גאה בעצמו שהצליח לעשות זאת בלי טיפול ובלי כדור.
וככה היא הגיעה אלי.
כששמעתי את זה כמעט נפלתי מהכסא. זה נשמע לי פלילי, קצת כמו אונס. הוא אדם מבוגר והיא לקחה החלטה על הגוף שלו. את יכולה להחליט רק על עצמך, לעזוב להשאר אבל את ממש לא יכולה לעשות דבר כזה. זה בגידה לכל דבר. אולי אפילו אחת החמורות ששמעתי. היא נלחצה.
אז מה אני עושה עכשיו?
קודם כל את מפסיקה! הבעיה הסברתי לה, שציפרלקס אסור בתכלית האיסור להפסיק במכה. זה יכול לגרום לתופעות לוואי קשות ביותר. כמו שהתחלת ככה תפסיקי. התקשרתי לחבר פסיכיאטר שהסביר שמפסיקים לאט לאט בשבוע הראשון, יום כדור יום חצי, בשבוע לאחר מכן חצי ואז רבע עד הפסקה מוחלטת. אחרי שתעשי את זה. נדבר…
לא ידעתי אם היא תקשיב לי אבל ידעתי שאני ממש לא רוצה לייצג משהי בסיטואציה הזו שנוגדת את כל רמ”ח אבריי.
פעם עוד לפני שהתחתנו, בעלי ואני גרנו יחד, הייתי חולה, סירבתי לקחת כדור, רציתי שהחום ירד בטבעיות, בעלי התווכח איתי הבין שאני חולה ולא יעזור לו, אז נתן לי כדור ואמר לי שזה ויטמין סי. שתיתי אותו ונרדמתי. החום ירד. בבוקר הוא סיפר לי שזה היה אופטלגין. עזבתי את הבית.
כן, אני קיצונית. אבל זה היה משבר אמון חמור ולקח זמן לא קצר עד שהתגברתי על זה וחזרתי, לא לפני שהוא למד את השיעור. לא משקרים לי!
הסיפור הזה החזיר אותי לרגע הנורא הזה. וידעתי שעד שהיא לא מפסיקה אני לא מייצגת אותה
היא חזרה כעבור שלושה חודשים סיפרה שהפסיקה לו לפי הוראות הרופא וכל התסמינים חזרו. “אני רק רוצה שיטפל בעצמו עובדה ראינו שזה אפשרי”.
בואי נגיש בקשה לישוב סכסוך, שיבין שזה רציני או טיפול או שאת לא נשארת. נבקש טיפול, תחזרי לפסיכולוגית שכבר החברתם אליה, ספרי לה מה עשית. בקשי ממנה עזרה לתווך לו את זה ולהשאיר אותו בטיפול.
“אבל אם לא יסכים להישאר בטיפול, אם ישנא אותי על מה שעשיתי?”, לכל מה שאנחנו עושים בחיים יש מחיר. כך או כך את לא יכולה להמשיך לחיות ככה. או שיתרצה ויטפל או שתיפרדו זה WIN WIN מבחינתך. קשה אבל אין ברירה.
וכך עשינו. זה לא היה פשוט אבל הם נשארו בטיפול והם עדין ביחד. החודש סגרנו את תיק יישוב הסכסוך הם חזרו והוא לוקח ציפרלקס. בסתר ליבו הוא הודה לה, אמר שפחד מהכדור וכשהבין שזה עשה לו טוב זה שיחרר אותו לקחת.
זה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי….
נקודה למחשב: כשצריך קביים שימו, זה זמני.
אז מהם הסימפטומים לחרדה? אין פה רשימה סגורה שתדעו. חרדה יכולה להופיע בכל מיני דרכים אצל כל אחד אחרת וזו עדין הפרעה שיכולה לפגוע באיכות החיים.
הבשורה הטובה יש טיפול. ואפשר להחלים במאה אחוז. משום מה אנשים עדין מתביישים להגיד שהם חווים אותה.
הנה רשימת הסימפטומים
דופק גבוהה
כאבי בטן, שלשול בחילה
רעד
תחושה של קוצר נשימה, אי אפשר לקחת נשימה עמוקה
סחרחורת במקרה קיצוני עילפון
נמלוליים, חוסר תחושה באברים מסוימים
חום בחלק מסוים בגוף
לסת נעולה
חולשת שרירים
פחד מלאבד שליטה, פחד להשתגע
פחד למות
פחד שההתקף יחזור
הכי חשוב לזכור שלא מתים מזה, זה לא מסוכן. זה יכול להמשך במקסימום 45 דקות. כל השאר זה פחד שכבר נמצא בראש. והכי חשוב ניתן לטפל
בספר שלי אני מספרת גם איך אפשר להפטר מהתקפי חרדה לנצח. אם חוויתם התקף כזה או משהו קרוב אליכם חווה. מומלץ לקרוא.
