הפוסט מיועד לנשים בלבד (או למי שרוצה ללמוד עלינו משהו)
הפוסט כולו ספויילר לסדרה פליישמן בצרות.
ועכשיו. לחזקות שנשארו. ואלה שתייגתי קבוצת הנשים של היום יום שלי.
לכבוד יום האשה (האמת מקרי לגמרי. פשוט רק עכשיו סיימתי את הסדרה) עבורכן בשבילכן ובשבילי.
מי באמת בצרות? ספויילר, זה לא פליישמן!
במשך תקופה ארוכה העליתי כאן פוסטים שקראתי להם משני צידו של המטבע.
המטרה העיקרית הייתה להראות שגם כשאת מייצגת צד אחד במאבק גירושין קשה , גירושין הם לא כמו כל מלחמה בין שני צדדים, אויבים.
בגירושין תמיד אבל תמיד יש שתי נקודות מבט.
שני סיפורים שונים לחלוטין על אותו אירוע, שני גיבורים, שני נבלים, שמתחלפים ביניהם תלוי מי מספר את הסיפור.
גירושין זה לא מלחמה רגילה, זה לא ויכוח רגיל, גם אם מעורבים בו אלמנטים חומריים שעל פניו קל לחלק אותם לשתיים, נניח דירה או מיטלטלין, איך שהוא הם מואנשים ומונפשים. כל נכס מקבל נשמה, עם עשרות קילוגרמים של זיכרונות ונוסטלגיה, דמעות וצחוק. שום דבר הוא לא מה שהוא באמת. פשוט חומר.
גירושין זה משהו אחר, שונה מכל דיאלוג בין שני צדדים ניצים. וכל צד חושב שהוא צודק והשני טועה. ובעצם שניהם צודקים וטועים כל אחד מנקודת המבט שלו.
אז אחזור לפוסטים של משני צידי המטבע,
זה עבד לתקופה, אבל הבחנתי שאנשים לא תמיד מעוניינים לשמוע את הצד השני, הם רוצים שאכתוב להם הצצה “צהובה” על צד אחד, כדי שיהיה נבל בצד השני לכעוס עליו, פעם האישה ופעם הגבר, אנשים מחפשים אשמים.
זה אנושי.
הנישואין שלך נהרסו, הפנטזיה על משפחה מושלמת מתנפצת, חייבים להאשים מישהו בזה. גם אם לוקחים אחריות עדין חייב להיות אשם עיקרי.
בשלב מסוים הפסקתי וחזרתי לכתוב פשוט טור כזה כל פעם על מה שעובר עלי או מה שפוגש אותי במסע שלי . מסע שכולו אל תוך הקרביים והנשמה של אנשים אחרים.
כשהתחלתי לראות את הסדרה “פליישמן בצרות” המבוססת על ספרה הרב מכר של טאפי ברודסר – אקנר, הרגשתי בעבודה.
טובי פליישמן הגבר החנון והחמוד, הערכי, הוא ד”ר למחלות כבד, שכל מה שמעניין אותו זה לעזור לאחרים בעוד אשתו, רייצ’ל , היא כלבה קרה, סוכנת תיאטרון עסוקה שמרוויחה יותר ממנו, הרבה יותר ממנו וכל מה שמעניין אותה זה כסף.
הבמאי התסריטאי וכל צוות הסדרה כנראה, רצו שאזדה עם טובי מעורר החמלה. הוא גר בדירה קטנה והיא גרה בדירה מהממת באפר איסט סייד בניו יורק. הוא לובש בגדים מטונפים שהוא מוציא מסל הכביסה שלא כיבס לעצמו, היא לבושה בשיק אופנתי מושלם. עם קארה בלונדיני חד, מאופרת למישעי, עושה פילאטיס בסטים תואמים ונוסעת לספא מפונפן ויוקרתי ברכב היוקרה שלה.
לטובי אין רכב, הוא צועד את ניו יורק.
ללא ספק כותבי הסדרה רצו שאשנא אותה.
אבל לא שנאתי אותה בכלל.
טובי מספר על העבר ומסביר כיצד היא ניסתה לשכנע אותו לקחת משרת רופא בכיר בבית חולים פרטי שהייתה מביאה לו המון כסף. והוא כעס עליה כי היא רואה רק כסף. וציפתה ממנו למכור את כל הערכים החשובים שלו על טיפול בחולים בקהילה. הוא הטיח בה שכל מה שחשוב לה זה רק כסף. כשרייצ’ל עונה לו שכסף לא מענין אותה אלא הבטחון שהוא מביא איתו, הוא מבטל אותה והתסריטאי הבמאי העורך והצלם כולם מגוייסים להפוך אותה לביץ’ ביקורתית שתלתנית שצועקת כל הזמן, שעל פיה יישק דבר אחרת כולם סובלים.
עדין לא שנאתי אותה.
אבל התחלתי לשבת באי נוחות בכיסא ולהגיד לבעלי שצפה יחד איתי שנמאס לי כבר מהבכיינות שלו.
ואז רייצ’ל נעלמה.
היא שמה אצלו את הילדים ב 4 לפנות בוקר (למרות שהיו אמורים להגיע רק למחרת) ולא חזרה. ולא ענתה לטלפונים. היא, שכל הזמן כעסו עליה שהיא לא נפרדת מהטלפון ועונה לו גם באמצע ריב גדול. לא עונה לילדים שלה. לא מתעניינת מה קורה איתם? בשלב מסוים לא הצלחתי להבין מדוע הוא לא מתקשר למשטרה להכריז עליה נעדרת. אבל מיד דמות אחרת שאלה את זה בסדרה והוא ענה, זה פשוט מתאים לה, היא אגואיסטית חושבת רק על עצמה ולא אכפת לה מכלום.
גם עכשיו לא שנאתי אותה.
גם אותו לא שנאתי.
למרות שכל הזמן חיפש עוד ועוד מין מזדמן באפליקציות תוך אוננות משותפת בצ’אטים כאילו הנה סיימתי את נישואיי אלה שכלאו אותי. וזה הזמן “להנות”. אז שייהנה.
אמנם בקלות ניתן לראות את התהיות הפמיניסטיות של המחברת תהיות כמו התגלית שלגברים שמתגרשים נורא כיף באפליקציות ההיכרויות, בעוד לנשים לא. כמו גם האמירה המשתמעת בנוסף בדגש על זה שהרבה גברים ליברלים, פמיניסטים ולכאורה מפותחים כמו טובי פליישמן בעצמו, רוצים בשוויון ובקידומן של נשים, עד שזה מגיע לזה שהן מרוויחות יותר מהם!
כן השתמעה קצת ביקורת כלפיו אבל לא ממש.
6 פרקים לא יודעים איפה היא. ואני כבר השתגעתי.
ואז אחרי שהגיבור הנערץ טובי פליישמן הרופא, כבר גרם לכל הקהל להתאהב בו, הסדרה מתהפכת.
בפרק הבא נמצאת רייצ’ל ממש במקרה יושבת על ספסל בפארק, בטרינינג של גבר שגדול עליה בכמה מידות. מחזיקה בייגל בלי כלום, בחצי התקף פסיכוטי, ללא טלפון, בלי לזכור מה קרה לה בחצי מהזמן. ולאט לאט מתקלף ממנה הסיפור של השבועות האלה בהם נעלמה.
רייצ’ל נשארת חשופה על ספסל בפארק, לבד. כן יש לה כסף, וקריירה, בגדים ואמצעים, אבל הגירושין פירקו אותה מבפנים. היא לא כלבה ולא קרה. היא פשוט הדחיקה והדחיקה, ועבדה עוד ועוד, והחזיקה את הבית והילדים לפחות בחצי מהזמן ומימנה אותו ,שילמה לו מזונות. לא זה לא סדרה על גבר במשבר אמצע החיים של הגירושין (אולי קצת אבל לא באמת) זה סדרה על נשים שחושבות שהן יכולות לעשות הכל , את כל התפקידים, להיות בכל החזיתות בלי להישבר. זה סדרה על נשים פרפקציוניסטית, חסרות חמלה עצמית, שמתיימרות להיות גיבורות על כל יכולות. ללמוד , לעבוד, לנהל, לבשל, לפנק, לתת, להיות בנות זוג, חברות, לעמוד בכללים, לעמוד בציפיות של הסביבה, שלהן מעצמן, לאיך הם צריכות להתנהג, להראות, להריח, להרויח, לדבר, לחשוב, לחלום לנשום.
לא שנאתי אותה בכלל.
גם אני לפעמים רוצה לשבת לבהות על איזה ספסל בפארק, להתנתק ולברוח מאלף החזיתות שאני במו ידיי יצרתי לעצמי.
גם אני שואלת את עצמי אם זה שווה את זה?
ברגע הזה, כשאנחנו מבינים שהיא נשברה, התמוטטה, זה הופכת להיות סדרה על הפרעה נפשית. על צורך בטיפול פסיכאטרי וכדורים כדי לצאת מזה ושינוי בחיים.
אבל מה שבאמת אומרת הסדרה הזו זה שאם זה קרה לה. זה יכול לקרות לכל אחת מאיתנו.
לא חשוב כמה היא עשירה או יפה או חזקה
לא חשוב אם יש לה הורים ילדים וחברים.
זה יכול לקרות לך. לי.
לכל מי שמבקרת את עצמה נון סטופ. לכל מי שעובדת 24/7. לכל מי שלא שמה את עצמה, את גופה, את נפשה בסדר עדיפות עליון.
לכל מי שעושה הכל בשביל כולם, בשביל לסדר לכולם, לממן את כולם, לבשל לכולם, לארח את כולם, לרצות את כולם , תוך כדי שהיא מתוקתקת נראת מיליון דולר ומתנהגת בהתאם.
תעצרו! לא לעולם חוסן!
פליישמן? הוא לא בצרות. אנחנו בצרות.
את הצרות האלה הבאנו על עצמינו. אז אני מפצירה בכן. ביום האשה הזה. לשאול איפה אתן על הסקאלה הזאת. על הספקטרום הזה. שנעה בין לא מתפקדת לאולטרה אולטרה קומפטנטית. ולכייל את עצמכן. לדייק את עצמכן. למצוא את האיזון את האמצע, את הנקודה הספציפית הזו שאתם גם מלאות מבפנים כי אתן עושות את מה שאתן אוהבות, אבל גם דואגות לקבל מאחרים ולהתמלא מנתינה של אחרים אליכם.
וגם יודעות לקחת לעצמיכן בלי שיתנו את מה שאתן צריכות.
כי קודם כל שמות על עצמינו מסכת חמצן ורק אחר כך על הילדים.
אחרת מי לעזעזל יטפל בהן.
יום האשה שמח לכן. גאה להיות אשה.
