אתם מכירים את זה, שהשבוע מתחיל עקום,
ממש גרוע
אתם לא מרגישים במיטבכם, האנרגיה נמוכה, למרות שהארון מלא בבגדים אין לכם בכלל מה ללבוש וממילא כלום לא יפה עליכם?
ואז זה הולך ומידרדר. זה קורה לי לפעמים, אני מגיעה למשרד, עובדת נעדרת, חוסר בכח אדם, פתאום יורדת מנט המשפט החלטה הזויה, שלא קשורה בכלל לציפיות שלי מהתיק, אולי פסק דין לא לטובתי, לפעמים תלונה מלקוח, שיק חוזר…נו כזה. מכירים? בטוח!
“מי שלא עובד אין לו ענייניים” תצוטט לי את אימה ז”ל החברה הכי טובה שלי ואני ארגיע את עצמי ואזכר שזה חלק מניהול עסק תקין.
אבל לפעמים. לפעמים הכל משחק לטובתך…
את קמה בבוקר מחליטה שאת עושה אתגר פיטנס (אכתוב עליו בעתיד בהרחבה בינתיים לכל המעונינים #75 hard) ואת עומדת בזה. בכל היעדים.
ואז בשבוע אחד רצף של הצלחות והחלטות מדהימות וניצחונות.
ולי יש נטיה לשכוח לחגוג את כל הטוב הזה.
לשכוח ולבטל את ההצלחות שלי ולהתבוסס בכל כשלון אפילו קטן כמוצאת שלל רב,
אבל אני עובדת על עצמי לעצור, לראות את זה שזה קרה לחגוג ולהודות, אז קבלו
הניצחונות האדירים של השבוע:
הוא מסרב לתת מסמכים
אני מייצגת את אחת הנשים המדהימות, פילנטרופית, אוהבת אדם, עדינת נפש. כשהחליטה להתגרש הבינה שאין לה סיכוי לעשות את זה כשהיא והוא חולקים בית. אז היא הציעה לו לעזוב, הוא אמר לה שהיא מוזמנת ללכת.
אז היא הלכה.
כשהיא הגיעה אלי זה כבר היה אחרי. והיא שאלה אם זה גרם נזק לתיק?
הסברתי לה שהנזק הוא רק כלכלי, את החצי שלה בכל מקרה תקבל אבל עכשיו, עכשיו היא חייבת לשכור לעצמה דירה ולממן אותה. וכך היה.
הגענו לדיון ראשון בבית משפט, כפי שהבטחתי קיבלנו צו לפירוק שיתוף בנכסים ומונה רו”ח שתפקידו לחלק ולקבוע את חלקה בכספים הרבים שמצויים היכן? אצלו כמובן.
4 חודשים הוא לא מסר למומחה אף לא פיסת נייר. מה עושים? היא שאלה בפחד. פוגעים לו איפה שכואב. בכיס.
הגשנו בקשה בעניין לבית משפט. בדרך כלל בית המשפט נותן צו מיידי כי עליו למסור את המסמכים לאלתר ופוסק הוצאות לא משמעותיות. כ 1000 ₪.
הפעם ביהמ”ש פסק 1000 ₪ ועוד 350 ₪ לכל יום איחור בהגשת המסמכים . עכשיו שימשוך את הזמן נראה אותו.
זה לא ידון בבית משפט למשפחה
כך אמרו לי 5 עורכי דין בכירים מאד, ממשרדים ידועים ומדורגים, בתיק בו אני מייצגת מנכ”ל חברת הייטק שאשתו החליטה להתחכם ולהגיש תביעות כנגדו וכנגד כל השותפים בבית משפט מחוזי.
לאור גובה סכום התביעה 112,000 מיליון ₪. לאור העובדה שמדובר בחברה, נשלח אלי דובר החברה. “תוציאי צו מניעה על פרסום”. לא יקרה הבהרתי לו. אין לך מה לדאוג זה לא ידון במחוזי. מיד הוא העלה לשיחת ועידה את 5 המשרדים.
כולם גברים, ואז הבכיר שבהם: “תקשיבי, זה לא שאני לא אומר שאת מקצועית בתחומך אבל בואי, את לא מבינה בזה.” חטפתי עצבים….נהייתי אדומה.
אבל אספתי את עצמי. הצעתי בעדינות שאני אגיב בשם הלקוח שלי שהוא 50% מהחברה והם יגיבו עבור השותפים האחרים. אבל… הצעתי שיעתיקו ממני את הפן המשפטי. וכך היה
ביהמ”ש המחוזי מכריז כי למרות הסכומים ולמרות הנתבעים הכל עובר לבית המשפט לעניני משפחה. “הם אכלו את הכובע, את תותחית” כתב לי הלקוח . שלהוציא ממנו מחמאה זה בערך כמו להוציא יהלום מפחם.
לא ניתן לך להשקיף
למי שלא יודע, יש בדיני חברות אפשרות למנות אדם חיצוני לחברה שישב בישיבות דירקטוריון וישקיף. אחרי שהבינה האישה כי ביהמ”ש לא בקלות יקבע שהחברה גם שלה, שכן זו חברה שהוקמה אחרי תחילת הנישואין. וביהמ”ש סרב לצרף את החברה כצד להליך, הגישה בקשה למשקיף.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשתה והכניס משקיף לחברה. אדם שבא מן הצד של האשה להציץ ולראות מה בעצם קורה שם. אנחנו לא הסכמנו לזה. החברה כלל לא שלה אולי יש לה סכום שקשור להשבחה שאפשר לפדות בכסף אבל לא מעבר לזה. והגשנו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי
השופט שוחט הגאון: אין מקום למנות משקיף מאחר אף אחד לא אמר שמגיע לה להיות חלק מהחברה. גם אם מגיע לה שווי חברה זה בסך הכל סכום שאותו קובע מומחה. ולכן היא לא יכולה , במילים פחות עדינות, “לדחוף את האף” לחברה.
ארכה ועוד ארכה….
לאור זה שבית המשפט לעניני משפחה הוא רחמן וחמלן כלפי עורכי דין. לא מעניש את המאחרים להגיש, למרות מועדים ברורים, לא קונס עורכי דין שלא מגישים תגובות, למרות החלטות חוזרות ונישנות של ביהמ”ש כי עליהם להגיב, מבקשים ארכה ומקבלים ואז עוד אחת….ההליכים מתארכים, הופכים בלתי נסבלים ופוגעים בצד שמעונין לקדם.
השבוע הגיש צד שני בקשה לקבלת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. כלומר אחרי שניתנה החלטה וקיבלנו אותה, חלף המועד להגשת ערעור החליט הצד השני לעשות דווקא ולערער. הוא לא החליט בזמן ולכן ביקש ארכה. בתירוצים שונים ומשונים. ביניהם עומס משרדי של בא כוחו. אנחנו הגבנו על הבקשה והראנו שהעומס נבע כנראה מהתיק הזה, כי למרות העומס הוא הגיש בקשות רבות אחרות כנגד הלקוחה שלי (מה שמוכיח שיכול היה להגיש ערעור אם זה היה בסדר עדיפויות. אבל ברור שמדובר בנקמה).
ביהמ”ש המחוזי מקבל את כל הטענות שלנו ולא מתיר לו לערער. הוא הגיש בקשה לעיון נוסף בהחלטה וגם זו נדחית. לא יהיה ערעור!
אז רוצה לאמר שיש שבועות כאלה ויש כאלה. אני משתדלת לא להתרגש יותר מידי מניצחונות כדי לא להתרגש יותר מידי מכישלנות.
להמשיך לעבוד באופן הכי ערכי ומקצועי ולקוות שבתי המשפט יראו את הצדק . זה שאני מאמינה בו. אבל לפעמים. רק לפעמים, צריך לעצור לרגע ולהריח את הפרחים ולהגיד תודה.
תודה על היש
תודה על ההצלחות
תודה על לקוחות שמחים ומוכירי תודה
תודה על צוות מנצח שעומל ביסודיות אין קץ
ותודה לכם שקראתם
שהיה שבוע מדהים.
