שיפוצים כמשבר,
שיפוצים שבלב,
ומעבר משרד אחד
“אני לא מבינה למה את צריכה לשתף בכל דבר?
למה בג’יפה? הפייסבוק שלך, האינסטגרם, אלה כלי עבודה. את צריכה להיות בהם ייצוגית”.
איך תאמינו לי? כשאני אומרת לכם שסערות לא נמשכות לנצח? כשאני כותבת לכם 150 תובנות כמעט 60 עסקיות לחלוטין?
אם לא אחשוף בפניכם את הקרביים? את הג’יפה? את המשבר?
הכל התחיל ב 2019. כן כן, ממש ב 2019.
ישבתי עם אחותי בנשמה והמנטורית שלי עו”ד רות דיין וולפנר, Ruth Dayan Wolfner ששאלה אותי למה לעזאזל אין לי משרד משלי, אחרי כמעט 20 שנה שאני עורכת דין ?
אם אני לא מבינה את המתמטיקה שבמקום לשלם עשרות אלפי ₪ לשכר דירה, אני יכולה פשוט לשלם למשכנתא! פסקה.
הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי את האמת. אני מפחדת. אבא שלי נפל כלכלית, הסתבך עם נדל”ן, הוריי מצאו את עצמם חסרי כל. אני לא רוצה להיות שם. אמרתי בכנות ועם דמעות.
ידעתי שיש לה יותר ממשרד אחד. היא עצמה לביאה, עשתה הכל לבד. כל מה שלא העזתי לחלום עליו, בעצם חלמתי אבל הפחד שיתק אותי.
במציאות קפאתי.
תיקני היא אמרה!
אני אשמור עליך הבטיחה לי, אם יקרה משהו אני אקנה ממך. ידעתי שהיא אומרת את האמת. הרגשתי פעם ראשונה בחיי בטחון. כזה שאבא שלי היה נותן לי כשהייתי קטנה ולפני שנפל בעסקים. כשהייתי מתקשרת אליו בוכה, (וזה קרה לא מעט) אבא דפקתי לחבר את הרכב, וזה רכב יבוא אישי, יחיד בארץ, היה צוחק מהעבר השני של הטלפון ואומר לי “כפרת עוונות זה רק כסף”.
ידעתי שאני יכולה לדפוק את הרכב כמה שאני רוצה כי אבא שלי גיבה אותי.
מגיל 20 לא הרגשתי ככה יותר.
כשהיא אמרה לי אני שומרת עליך, חזר לי הבטחון, התפוגג לי הפחד, לפחות לזמן קצר בו אכן קניתי.
רכבת ההרים שהתמודדתי איתה אחר כך היתה כבר כאבי גדילה ויציאה מאזור הנוחות. הכרחית להתקדמות שלי.
כל כך הרבה דברים עברו עלי ועל העולם מ 2019.
מיד לאחר שקניתי כ 3 חודשים נכנסה הקורונה לחיינו, והספק אכל אותי, הסגרים איימו על הפרנסה של כולנו ולא ידענו מה יהיה.
אבל הנה חלפו להם 4 שנים והגיעה לה עת המסירה בפועל, מסרו לי מעטפת. קירות חשופים שצריכים לרקום עור וגידים ולהפוך למשרד. המחירים עלו, התוכניות השתנו קרו עוד דברים דרמטיים בדרך שלא אלאה אתכם בהם.
אבל התחלתי לשפץ ועם השיפוץ הגיע מה?
מ ש ב ר
אנשי מקצוע שאמרו שהם מעולים (ארכיטקטית) ויודעים את העבודה שהסתבר שאין להם מושג מהחיים שלהם לקחו כסף ונאלצתי לפטר אותם.
לא קיבלתי כסף חזרה. נאלצתי להתחיל מהתחלה 3 פעמים.
תוכניות ותכנונים שעלו על שירטון
תקציב שיצא משליטה
חזיתות למכביר, שיפוץ בבית בשל נזילת ענק במקביל לשיפוץ המשרד , התפטרות של עו”ד בכירה בשל משבר אישי, פיטורין של עו”ד אחרת בשל חוסר התאמה, מנופאוזה, חוסר שינה בלילה, אימונים כל יום (זה יופיע גם בחלק הטוב).
והנה חזון שמתנפץ לו. מתכנית לעבור למשרד המהמם והחדש שלי עם צוות מגובש וחזק, בתאריך מסוים. נדחה תאריך הכניסה ל 30/5/23 כשאני עם צוות חסר וחריגה תקציבית של מאות אלפים.
אבל אני הראשונה שיודעת שסערות לא נמשכות לנצח. שכנעתי את עצמי שכמומחית למשברים אני חייבת לראות את המתנות שהמשבר בזה יביא איתו.
והנה הלימונדה שהכנתי מהלימון הזה:
קודם כל התחלתי לקחת הורמונים. תקשיבו בנות החיים שלי השתנו מקצה לקצה ברגע. כמו הצפרדע בסיר שרתח לאט לאט ,לא ידעתי כבר כמה מצבי היה בכי רע. יש עשרות תסמינים של חוסר איזון הורמונלי שאנחנו בכלל לא יודעות שקשורים. יובש בעור, הפרעות שינה, תאבון מוגבר, השמנה בטנית, חולשה כללית סחרחורות, כאבי פרקים ועוד ועוד. רק הדבקתי על עצמי את המדבקה הזו ותוך שבועיים הפכתי חדשה וקיבלתי פיזית את הכוחות שלי בחזרה וגם שינה איכותית. ותודה רבה לד”ר יעיש Iris Yaishהגאונה.
אימונים. שמתי את עצמי בתוך אתגר. אין כמו להוסיף אתגר כשאת במשבר. זה מפקס אותך על משהו אחר. האתגר הוא 75 ימים רצופים של אימונים ועוד דברים. והאימון היומי הזה שינה את חיי. הוא שיחרר לי אנדורפינים כך שגם בסוף יום הכי קשה, אחרי האימון הרגשתי מדהים.
כמו איזה נינג’ה שמצליחה לעמוד בצונאמי הזה למרות הכל.
כרגיל במשברים. מי שבאמת חבר, אוהב, שותף, התגלה במלוא הדרו. בעלי המדהים, Ilan Bouni רותי אחותי בנשמה, מורן Moran Oshri Kobilerהעוזרת האישית שלי והדונה הפרטית שלי, אנשי מקצוע מעולים הארכיטקט שלי המקצוען שסבל אותי וממני, Amir Hazakהצוות הותיק שלי במשרד, יד ימיני הילה, Hila Sarel אתי Eti Yosef Leviולירון Liron Eisenthal שספגו בשקט את חוסר הסבלנות העצבים הבלתי נגמרים, ואפילו הדמעות.
ומי שלא… ותמיד אני מופתעת לגלות שאירועים כאלה משבריים, שינויים משני חיים, עדיין מגלים את אלה שלא. גם כשכבר חשבתי שאני יודעת הכל, שאני כבר בת 48 ויודעת מי איתי. היו לי הפתעות.. אלה שלא פשוט התאדו. הם יודעים היטב מי הם. ואני מאחלת להם רק טוב.
אז מה עשיתי כדי להתגבר בזמן אמת?
מדיטציות, מיינדפולנס, זימונים של איך בדיוק אני רוצה שהמשרד שלי יראה וכמה כסף אני צריכה כדי לסגור את הגרעון הזה, כתבתי הכל עשרות פעמים במחברות, דפדפות, פתקים.
אפירמציות: אני ראויה, זה מגיע לי, שפע זורם אלי, כסף זה אנרגיה הוא בא והולך וזה בסדר, יש מספיק לכולם, יש המון כסף בעולם, יש שפע מכל מה שאבחר בו.
נחישות והתמדה: לא הפסקתי לכתוב את החזון שלי, את התוכניות שלי, את הערך שאני אתן לאנשים דרך המשרד החדש הזה, כמה טוב יהיה לעובדות שלי במקום חדש מלא באנרגיות טובות, לכמה אנשים נעזור, כמה לבבות נרגיע, כמה נשים נציל מאלימות, כמה משברים נעזור לאחרים לעבור, כמה הסכמים נערוך. כמה קפה נשתה כמה ארוחות נאכל יחד כמה סיעורי מוחות, שמחות חגיגות.
מילאתי את המשרד בכוסות שמפניה לכל השמחות שעוד יבואו.
חתרתי בחושך, בסערה, בקושי, באתגרים, דרך הפחדים שלי עם צוות הקומנדו שלי עד לרגע הזה המיוחל.
וביום שלישי פעמיים כי טוב נכנסנו למשכננו החדש.
בתמונה הארכיטקט שלי ואני על הספה שתמיד רציתי.
אגב כשמתפנה מקום אין ואקום כידוע ואני מחפשת עו”ד שרוצה בית לעבוד בו. לא סתם בית. בית יפיפה מבפנים ומבחוץ
קורות חיים אפשר לשלוח ל eymibouni@gmail.com
